אני מרצה לדיני חינוך בקורס מנהלות במכללה לבנות בבית וגן. לימדתי כי חוק זכויות התלמיד מחייב עובד הוראה לשמור בסוד כל מידע שהגיע לידיו אודות תלמיד למעט צרכי ביצוע תפקידו. עלתה השאלה האם מנהל רשאי לספק מידע על תלמידו לשעבר לצרכי שידוכים. תשובת החוק הישראלי היא שלילית. מהי התשובה ההלכתית לשאלה? מחד, למדנו בחפץ חיים כי לשון הרע לתועלת מותרת. מאידך, על מחנך מוטלת חובת נאמנות מיוחדת לתלמידיו ועל דעת זה נמסר לו חומר רגיש, ניתן גם לומר שאינטרס הציבור שמתחנכים לא יחששו לחשוף מידע בפני מחנכיהם, מעבר לשיקול הענייני עולה השאלה האם קביעת המחוקק (שהוא גם המעסיק של המורים או מממן את העסקתם) משפיעה על המצב ההלכתי?

החפץ חיים לא דן במקרה שבו האתיקה המקצועית מחייבת להימנע מלמסור אינפורמציה. הדבר עלול להזיק לאמון במערכת. עם זאת במקרים חמורים כשנשקפת סכנה של ממש לבן הזוג (ניקח דוגמא קיצונית של נשאי מחלה מדבקת ומסוכנת) חייבים לדווח על כך. עיין בספרי באהלה של תורה סי' עט ופג.