ראיתי מספר פעמים שהרב עונה על קושי בפרדות בין בני זוג כי הכל לטובה וימצאו את המתאים יותר, האם הרב לא חושב שהרבה פעמים נאלצים להתפשר על מציאת בן זוג למרות שבעבר מצאו משהו שלדעתם יותר ראוי ועם הזמן שלא מצאו אחד כזה התפשרו על נושא דתי, מראה וכו'. האם לא נכון להגיד שזה החיים ולא הכל לפי התכניות שלנו וצריך להתמודד עם כך למרות שקשה?

לפעמים מה שנראה במבט ראשון פשרה. בדיעבד מתברר שזה היה הזיוג הנכון וגם זו לטובה. ומה שהיה נראה יותר ראוי היו לו חסרונות מצד אחר ובשקלול השלם הפשרה כביכול היא היותר ראויה.