בני בכור בין חמישה ילדים, בן 12 איננו משקיע בלימודים כלל ומעדיף אף בטלה מוחלטת על פני השקעה. ככל שאנו ומוריו מטיפים לו וככל שהתעודה גרועה והציונים גרועים וכל שההנהלה מזהירה מפני "זריקה" מבית הספר, אין זה עוזר. הוא מבטיח שיקח עצמו בידיים, ובזמן השיחה הוא מקשיב ומביע צער ממחדליו, אך כאשר הוא שוב מתנסה הוא נכשל ולא עומד במילתו להשקיע. בשבוע שעבר קיבל תעודה נכשלת, ולאחר שדיברנו איתו ודאגנו שיבין את חומרת העניין הסתבר לנו שלמחרת יש לו מבחן, שאלנו אותו אם למד, אמר שכן, היום הסתבר שככל הנראה לא למד למבחן שכן הוא שוב נכשל, אנו אובדי עצות, מחד אנו רוצים ללמד אותו אחריות מהי ומאידך אנחנו לא רוצים שיגרום לעצמו נזק בכשלונותיו ויתרגל לבטלה.

נראה לי שהטיפול בילד צריך להיות לא בתוכחות ולא בלחץ. אלא צריך להבין מקודם מה הגורם למצב הזה שהוא נמצא בו. אולי דווקא הלחץ המתמיד עליו והציפיות ממנו שהוא מרגיש שהם יותר מיכולתו, זה מה שלוחץ עליו וזה הגורם שהוא הפסיק להתאמץ לגמרי. על כן עצתי לבוא בדברים עם יועץ טוב שיכיר את הילד וייעץ מה נכון לעשות. מכל מקום עצתי להניח לילד ולא ללחוץ עליו עד שתקבלו את עצת היועץ.