מהי עמדת הרב לגבי חבישת כיפה ע"י מטפל בפסיכותרפיה בשעת עבודתו? בניגוד למאמציו של המטפל לשמור על נייטרליות מסויימת בטיפול על מנת לאפשר למטופל להביא את עצמו באופן הכי פתוח ואותנטי, הכיפה מהווה הצהרה מצד המטפל אשר מושכת אליה, לעיתים, את רוב האנרגיה של היחסים הטיפוליים באופן שאיננו קשור למטרת הטיפול ואף נראה כי עלול לחבל בה. אין זה דומה לרופא, נניח, חובש כיפה, משום שלאמונותיו של הרופא אין קשר ישיר לאיכות הטיפול שהוא נותן או לאמון שהמטופל נותן בו, וכך גם עם בעלי מקצוע אחרים, בעוד שבפסיכותרפיה יש קשר הדוק בין הדברים, והמטופל מוזמן, בין השאר, לעסוק בפנטזיות שלו לגבי עולמו של המטפל, לצורך הבנה ועיבוד של עולמו הפנימי. האם אין זה כאילו היה המטפל תולה על קיר הקליניקה מודעת בחירות המגלה באיזו מפלגה הוא תומך? מצד שני, האם המטפל מסתכן בחוסר יושר או אולי אפילו בחילול השם, חלילה, בהסירו את הכיפה בשעת עבודתו בקליניקה, משום שהוא עשוי להיפגש במקרה עם מטופלים מחוץ לטיפול ואלו עלולים לגלות שהוא חובש כיפה מחוץ לשעות עבודתו? או שאולי הרציונל המקצועי מצדיק ומתיר זאת?

הנחתך טעונה ביסוס רחב יותר בטרם יוסקו מסקנות.