ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב הלכה פסיכולוגיה

מצבים נפשיים יכולים לפטור ממצוות מסוימות?

הרב עזריה אריאלט כסלו תשפ"א
123
שאלה
מצבים נפשיים המשפיעים לרעה על תפקודו של אדם כגון דכדוך, מתח , כפייתיות, האם יש בהם להשפיע על חיוב קיום מצוות עשה? לדוגמא, לאדם השרוי בדיכאון יהיה הרבה יותר קשה עד בלתי אפשרי לקיים את כל המצוות, כולל מצוות כמו תפילה הדורשות ריכוז ומחשבה לאורך זמן. מה החיוב כאן? אם יש גם מקורות אני אשמח.
תשובה
לשואל, שלום וברכה! השאלה כללית מדי, ולא ניתן לפסוק הלכה למעשה בצורה כזו, אלא רק אחרי בירור פרטני על מצבו של האדם וטיב הקושי שלו. באופן עקרוני, אדם שנמצא בדיכאון אינו פטור ממצוות. הגמרא (ברכות יא ע"א, טז ע"א, סוכה כה ע"א) קובעת שאבל על מתו, או, להבדיל, על ספינתו שטבעה בים, חייב בכל המצוות. זאת, בניגוד לחתן, שטרדתו לקראת החתונה פוטרת אותו מקריאת שמע. וטעם ההבדל: "התם - טריד טרדא דמצוה, הכא - טריד טרדא דרשות". ומסבירים תוספות (סוכה שם ד"ה ובלכתך): "שבטירדא דרשות מיבעי ליה ליתוביה דעתיה ולהסיר מחשבת טרדתו" [תרגום: שבטרדת הלב שאיננה מצווה חובה עליו ליישב את דעתו]. הדבר נאמר לגבי מצוות קריאת שמע, שדורשת ריכוז לזמן מה, וקל וחומר לגבי מצוות מעשיות, שתיאורטית לא דורשות את פניות הלב של האדם אלא את עשייתו בלבד. לעומת זאת לגבי תפילה [כלומר, תפילת העמידה], שהיא עבודה שבלב, ההלכה היסודית שונה לחלוטין. כך לשון הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ד הט"ו): "כוונת הלב כיצד? כל תפילה שאינה בכוונה - אינה תפילה, ואם התפלל בלא כוונה - חוזר ומתפלל בכוונה. מצא דעתו משובשת ולבו טרוד - אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך והוא עייף או מיצר, אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. אמרו חכמים: ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו, ואחר כך יתפלל". מקור הדברים בגמרא בערובין סה ע"א. מכל מקום, למעשה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' צח ס"ב) שיש להתפלל למרות טרדת הלב, מאחר שלמרבה הצער בלאו הכי רוב תפילותינו אינם בכוונה כראוי. אם זה אכן "בלתי אפשרי", פשוטו כמשמעו ובמלוא מובן המילה, הרי "אונס רחמנא פטריה". כמובן, צריך הרבה שיקול דעת כדי להגדיר כך את המצב. במקרה של כפייתיות, ואם הבנתי נכון כוונתך למי שנוהג לחזור על מעשיו שוב ושוב מחשש שמא לא ביצע את הדברים כמו שצריך, ההוראה המקובלת היא שאינו צריך לחזור על המעשה אפילו פעם אחת, והכלל "ספק דאורייתא לחומרא" אינו חל עליו, מאחר שיש להניח שהוא מדמיין. לסיום, שתי הבהרות: 1. השאלה, לפי מה שהבנתי, מתייחסת למצוות מעשיות, שהן ב"קום ועשה". לא מדובר על התרת איסורים. זה מותר רק במקרי פיקוח נפש. 2. אם הבנתי נכון, השאלה עוסקת במקרה שהמצב הדכאוני הוא נתון כרגע, והשאלה היא האם האדם צריך לקיים מצוות למרות המצב. לא מדובר על מקרה שבו האדם חש בטוב ומסיבה כלשהי קיום המצווה עלול להביא אותו לידי מצב דכאוני. זו שאלה אחרת לגמרי, שגם היא זקוקה לבדיקה פרטנית של המקרה.
עוד בנושא פסיכולוגיה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il