אני בעל קורא בקהילה אשכנזית ישראלית (מבטא ספרדי). בעברית הנכונה והמדויקת, יש לבטא ח’ ו-ע’ מהגרון, וכן ק’ ט’ להקפיד לבטאם שונה מ-כ’ ו-ת’, דגש חזק - הכופל את האות, צירי, ועוד רבים. אם אקפיד על כל אלה, בוודאי שקריאתי תשמע מוזר לציבור, שכן איננו רגילים לדבר כך. מה גובר כאשר מתנגשים שני העקרונות: האחד, להקפיד על הדקדוק. והשני, שהקריאה תהיה לציבור, והם יבינו בקלות את הקריאה והיא תהיה ערבה לאזנם?

הקפדה מוגזמת מפריעה להקשבת הציבור לקריאת התורה, אפשר להקפיד על הכל מבלי להגזים יתר על המידה.