בתשובה הקודמת נאמר שעל פי מנהג הספרדים אפשר להוסיף עולים גם לאחר שסיימו לקרוא את הפרשה. התשובה מסתמכת על דברי השו"ע (רפ"ב, ב), שאפשר להוסיף עולים גם באופן שהעולה חוזר על פסוקים שכבר נקראו על ידי עולים קודמים. אבל כל הדין שם הוא רק תוך כדי הקריאה! לאחר שכבר סיימו את הקריאה של הפרשה אין להעלות עולים נוספים אלא צריכים לומר קדיש מיד.

שלום וברכה! מדברי הפוסקים עולה שאין הבדל בין אמצע הקריאה לבין אחר סיום הקריאה. על פי מנהג הספרדים, שאפשר להוסיף עולים גם באופן שהעולה הנוסף חוזר וקורא פסוקים שכבר נקראו לפני כן, יכולים לעשות כך גם לאחר שסיימו את קריאת הפרשה. (כפי שנזכר בתשובה הקודמת, גם למנהג הספרדים עדיף שלא להעלות עולים באופן זה של חזרה על פסוקים, אלא לחלק את הפרשה לעליות קצרות. אבל במקום צורך הספרדים מתירים גם לחזור על פסוקים, ובמצב כזה הדבר אפשרי גם לאחר שנשלמה הפרשה.) הרחבה ומקורות: א. ראשית, חיפשתי בספרים רבים שעוסקים בהלכות קריאת התורה ובעניין זה של הוספת עולים, ולא מצאתי אף מקור שכותב כדבריך, שההיתר (למנהג הספרדים) להוסיף עולים על ידי חזרה על פסוקים שכבר נקראו קודם הוא דוקא באמצע הפרשה, ואילו לאחר שסיימו לקרוא את הפרשה אין לחזור ולקרוא פסוקים כדי להעלות עולים נוספים. בפוסקים ישנם דיונים רבים בעניין זה של הוספת עליות באופן של חזרה על פסוקים שנקראו, יש פוסקים שצידדו במנהג זה ויש ששללו אותו, אך באף פוסק לא מצאתי חילוק כזה, שניתן לעשות זאת באמצע הקריאה אך לא לאחר שהפרשה נשלמה. ב. בכמה פוסקים אף מוצאים במפורש שאפשר (על פי הפסיקה הספרדית) להוסיף עולים גם לאחר סיום הפרשה, על ידי שחוזרים וקוראים להם פסוקים שכבר נקראו: 1. המקור העיקרי לפסיקה הספרדית בעניין זה הוא שו"ת הריב"ש סימן פ"ד - מקור זה מובא בבית יוסף (רפ"ב, ב), ובעקבותיו פסק השו"ע שאפשר להעלות עולים שחוזרים על פסוקים שכבר נקראו. המצב המתואר בשאלה שם הוא "שצריך החזן להחזיר ולקרות הסדר (= הפרשה) חמשה או ששה פעמים כדי שיספיק לכל אחד ואחד...", והריב"ש פוסק שהדבר מותר. הרי מפורש, שקוראים את הפרשה כולה כמה פעמים, דהיינו שגם לאחר שסיימו את הפרשה חוזרים וקוראים אותה שוב ושוב כדי להעלות עולים נוספים. 2. בהמשך דברי הריב"ש הוא מביא ראיה מן הקריאות של חנוכה וסוכות, שבהן העולים חוזרים על פסוקים שכבר נקראו על ידי העולים שלפניהם. והרי בקריאות הללו, העולים הראשונים כבר סיימו לקרוא את כל הפסוקים של אותו יום, והעולה הנוסף חוזר וקורא לאחר שכבר סיימו את הפרשיה. אכן המצב שם הוא שונה מן השאלה שלנו, משום ששם סיימו את פסוקי הקריאה אך לא השלימו את מניין העולים, בעוד שבענייננו סיימו את הפרשה וגם עלו שבעת העולים; אבל הריב"ש הרי מביא ראיה משם גם למצב שבו נשלם מניין העולים, כלומר שלדעתו אין זה חילוק משמעותי. דהיינו שוב - גם לאחר שסיימו את פסוקי הקריאה עדיין אפשר לדעתו להוסיף עולים על ידי חזרה על פסוקים שכבר נקראו. 3. בשו"ת גינת ורדים או"ח כלל ב' סימן כ"ג דן בעניין זה של הוספת עולים שחוזרים על פסוקים שכבר נקראו, ובתוך הדברים הוא כותב: "ומינה נשמע, דגם מי שעלה וקרא בתורה בבית הכנסת זה, והלך לבית הכנסת אחר וקראוהו לקרות בתורה, הרי זה עולה ומברך וקורא ואין שום קפידא בדבר". בפשטות מדובר על אדם ששמע את הקריאה כולה בבית הכנסת הראשון, דהיינו שהקריאה כבר נשלמה, ואף על פי כן הגינת ורדים מתיר לו לעלות לתורה פעם נוספת בבית הכנסת השני, והוא משווה זאת לדין של עולים שחוזרים על פסוקים שכבר נקראו. דהיינו שהדין הנ"ל הוא גם לאחר שנשלמה הקריאה. 4. בדומה לכך, בשו"ת נודע ביהודה תניינא, או"ח ט"ו, דן במנהג שהתפתח בקהילה מסוימת, שלאחר גמר התפילה הולכים אנשים שכבר שמעו את קריאת התורה, ומוציאים שוב ספר תורה וקוראים בו באותו בית כנסת. והוא כותב שעל פי פסיקת הריב"ש והשו"ע ודאי שהדבר מותר, שהרי לדעתם "מותר לקרות פרשה אחת כמה פעמים ומברך וחוזר ומברך". שוב אנו רואים במפורש, שההיתר של הריב"ש והשו"ע להוסיף עולים שחוזרים על מה שכבר נקרא, הוא גם לאחר שהקריאה הסתיימה. ג. בשו"ע (רפ"ב, ו) כותב, שאם בטעות העלו רק ששה עולים וסיימו את קריאת כל הפרשה וכבר אמרו קדיש, אין צריך לקרוא לעולה שביעי, אלא המפטיר ייחשב כשביעי. מן הדברים משמע, וכך כותבים במפורש כמה פוסקים (עיין למשל משנ"ב רפ"ב, לג), שאם עדיין לא אמרו קדיש, יעלה עולה שביעי בפסוקים שכבר נקראו, ורק אחר כך יאמרו קדיש ויעלה המפטיר. דהיינו שגם כאשר סיימו את קריאת הפרשה, עדיין אפשר להעלות עולה נוסף שיחזור על פסוקים שכבר נקראו, כל עוד לא אמרו קדיש. אכן אפשר לחלק בין המצבים, שכן שם מדובר שסיימו את הפרשה אך עדיין לא השלימו את שבעת העולים, בעוד שבענייננו נשלמה הפרשה וגם עלו שבעה עולים. אבל אין כל הכרח לחלק כך. אם אנו רואים שגם לאחר השלמת הפרשה עדיין יש מקום לחזור על פסוקים והדבר ייחשב כעולה שביעי, הוא הדין גם לעולה שמיני ותשיעי. ד. כאשר חיפשתי בפוסקים בעניין זה, מצאתי דברים שאולי הם המקור למחשבה שלך, שהוספת עולים אפשרית רק באמצע הפרשה ולא לאחר שהפרשה נשלמה. החיד"א, בספרו "לדוד אמת" (ז', יט), מתאר שכאשר מוסיפים עולים באופן של חזרה על פסוקים שכבר נקראו, עושים זאת באמצע הקריאה, לפני עליות ה"סמוך" וה"משלים" (= שישי ושביעי). דברים אלה מופיעים גם בשו"ת "ומצור דבש" (או"ח ד'), וכן מופיע מנהג זה בכף החיים (קל"ה, כ; רפ"ב, יא). אולם בשו"ת ומצור דבש מאריך להסביר את טעם הדבר, שנוהגים כך משום כבוד העליות של הסמוך והמשלים, שנחשבות עליות חשובות יותר, ולכן מותירים אותן במקומן ללא חזרה, ואת החזרות עושים לפני כן. וכך רואים בשו"ת הנ"ל, וכן בדברי החיד"א בברכי יוסף (רפ"ב, ג), שגם כאשר מוסיפים עולים באופן של חילוק הפרשה לעליות קצרות (ללא חזרה על פסוקים), שומרים על עליית ה"סמוך" וה"משלים" ללא שינוי, משום כבודן. כנראה בגלל המנהג הזה, שרגילים להוסיף את העולים הנוספים באמצע הפרשה ולא בסופה, נוצר הרושם שלאחר שסיימו את הפרשה כבר אי אפשר לחזור ולהעלות עוד עולים. אבל כאמור, מנהג זה הוא רק משום כבוד העליות האחרונות, ומצד הדין, על פי מנהג הספרדים, אפשר לחזור ולהעלות עולים גם לאחר שסיימו את הפרשה.