לאחרונה שמעתי שיעור, בו אמר הרב שיש לספר על עבירות לרב. לפי מיטב זכרוני יש איסור לספר עבירות. א. מה הדין, ואם אפשר, גם מה הטעם? ב. האם הדין זהה גם לגבי סיפור העבירות לאשה / לבעל? ג. האם ישנו מקור בש"ס, או במקור קדום אחר, בו יש התייחסות לנושא זה?

אינני יודע באיזה הקשר נאמרו הדברים ואני כותב רק את השערתי. אם נעשתה עבירה ויש צורך לתקנה וידוע שלרב יש כח השפעה לתקן אז מותר לספר לו כדי שיתקן. אבל אם אין שום סיכוי לתקון אסור לספר. וכך מותר לאשה לספר לבעלה על התנהגות לא מוסרית של בנם או בתם אם הם קטנים ויש סיכוי שהוא ישפיע עליהם לחזור בהם. גם כאן אם יש שום סיכוי לתיקון אין לספר ואסור לספר או לשמוע.