קראתי את תשובת הרב בנדון מל’ אב תשס"ב אך לא הבנתי את הפסקה השניה ("יתירה מזאת וכו’"). אני ממונה על 6 עובדות היושבות בחדר אחד גדול (בשיטת open space). היו במהלך השבוע חילוקי דעות גדולים באשר להדלקת המזגן ומפזר החום במשרד מחד גיסא, ופתיחת החלון מאידך גיסא. הארוע הסתיים כשאחת העובדות לקתה בקוצר נשימה רציני שחייב הזמנת אמבולנס. התופעה חלפה, תודה לאל, מהר, אך כמובן שהיתה מגמה לייחס זאת לחימום המשרד. לדעתי, הגורם לקוצר הנשימה הוא אחר, אך אין זה מן העניין. חפשתי באינטרנט ארוע דומה ושמחתי לראות את תשובת הרב בנדון אך לצערי לא הבנתי האם הרבים קובעים או היחיד.

בימים חמים מאוד מתחשבים גם ביחיד המעוניין בקירור. בימים קרים מאוד מתחשבים גם ביחיד המעוניין בחימום. במצבי ביניים הרוב קובע.