המשנה במסכת נדרים (לח:) דנה באדם המודר הנאה מחבירו וחברו חולה והדין הוא שמותר לבקרו עומד אך לא יושב ,שמואל מעמיד את המשנה שמותר לו לעמוד במקום שלא מקבלים שכר על עמידה ואסור לו לשבת כי במקום זה מקבלים שכר על ישיבה(ישיבה=עזרה ותמיכה) שאלתי-מדוע לא אומרים שהשכר יפול להקדש כמו במשנה הדנה בהשבת אבידה (לג.)? לתשובתכם אודה.

ביקור חולים הוא מצוה ולכן המדיר את חברו הנאה חייב לבקרו כדי לקיים מצוה זו, ומה שנהנה החולה, הרי זו הנאה ממילא. ואסור המבקר לתת לחולה שום דבר, כי זו הנאה ישירה. אין הבדל במצוה בין עמידה לישיבה, בשניהם הוא עושה אותו דבר, אלא שמאחר והמצוה יכולה להתקיים בעמידה היו מקומות שלקחו כסף עבורה ישיבה עצמה, שבה המבקר נראה נינוח וסבלן יותר. השבת אבידה גם היא מצוה ויש חיוב לעשותה ואף מותר למחזיר לקבל עליה את השכר, כפי הנהוג באתו מקום, אולם אם הוא מוותר עלול בעל האבידה, האסור בהנאה מהמשיב, להרוויח ממנו ולכן נותנים את הכסף להקדש. יוצא אם כן, בביקור חולים, שאפשר לעמוד ולקיים את המצוה בחינם ולא לשבת הדין הוא שיעמוד אבל בהשבת אבידה, שבמקום שמשלמין אם לא ישלם בעל האבדה הוא ירוויח ויהנה ממשיב האבידה, אין ברירה והשכר נופל להקדש.