הערבים מאמינים שכאשר הם הורגים יהודים כגון בפיגוע או ברצח וכד’ אז הם מקדשים את אללה כלומר אלוהים, וכמובן כל בר דעת מבין שהמעשים שלהם נובעים מרשעות וחוסר הגיון פשוט. אבל שאלתי היא במה אנחנו יותר טובים שגם אצלנו בתורה הקדושה רשום שצריך ואפילו מצווה להרוג את עמלק איך יתכן שיש הגיון בדבר, הרי אלוהים לא באמת רוצה שנהרוג יצור שהוא בעצמו ברא ונתן לו חיים, לכן אני נמצא בקונפליקט רציני מהי האמת כי עם לנו יש על מה להסתמך אולי גם לערבים יש הרי אצל שתינו בתנ"ך רשום שצריך להרוג אחד את השני?

יש הבדל עקרוני בין שני הדברים. בתורה אצלנו כתוב: "ובערת הרע", בביעור הרע עושים מעשה טוב, בזה אתה מציל אנשים אחרים. הערבים הללו שרוצים לפגוע בעם ישראל, לא עושים זאת משום שעם ישראל עשה מעשה רע, אלא זו שנאה עיוורת נגד העם הזה משום שהוא מייצג בעולם את האמונה. אנחנו עושים התגוננות ומבערים את הרע, כמו שיש בתורה ציווי של "לא תחיה כל נשמה", כפי שספר החינוך והרמב"ם כותבים שהם היו מקור העבודה זרה, מקור הרשעות בעולם, והתורה ציוותה אותך לבער את הרשעות. זה כמו שמכניסים מישהו לבית הסוהר, אף שלכאורה זהו דבר אכזרי, אתה לוקח אדם ומנתק אותו ממשפחתו, מאישתו וילדיו, אבל מכניסים אותו כדי להגן על החברה. הקדוש ברוך הוא אמר שצריך לבער את עמלק כדי להציל את העולם, להציל את כל האנושות ממקור הרשעות. כששאול המלך יצא למלחמה, כתוב "וירב בנחל"- מה זה משנה לנו היכן הוא רב? חז"ל אומרים שזה רומז ללימוד זכות ורחמנות של שאול על עמלק. יצאת בת קול ואמרה "אל תצדק הרבה"- לא להיות יותר מדי רחמנים שכשהקב"ה מצווה. מה שהאלוק מצווה, זה ביעור הרע. כמו שצריך לבער את הרע, אף שלא תמיד אנו שמחים לעשות את זה אך יש אילוץ, כך עמלק שהם מקור הרשעות, צריך לבער אותם. אבל מה שהם עושים זה רישעות לשמה, עם ישראל לא עשה להם דבר. הם רדפו את עם ישראל במשך 2000 שנה, הנוצרים אמרו שהיהודים הרגו את האלוקים שלהם, וכך הם מחזיקים עד היום הזה, ועוד עלילות שונות ומשונות. כל זה רשעות, ואי אפשר להשוות ציווי אלוקי לבער הרע, עם רשעות שהם עושים את זה לשם רשעות, זה הבדל מהותי.