יש בדעתי לתבוע את מס הכנסה בביה"ד לעבודה משום זיכויי מס, המגיעים לי כחוק לדעתי. ברור הדבר, שלא ניתן לתבוע את המדינה בדין תורה ועל כן אין ברירה אלא לדלג על שלב זה. השאלה היא, לגבי אופן התביעה ופסיקת הוצאות. המקובל בפסיקה הוא, שעל מס הכנסה להחזיר מס, שנגבה שלא כדין באותן אופן, שבו הייתה מחייבת את הנישום. לפיכך, האם יש כאן שאלה של ריבית או שמא ניתן להסתמך על היתר עיסקא, שמתיר למדינה לגבות ולשלם ריבית כנהוג בבנקים (זה יכול אולי להיחשב כריווח נוסף של הנישום)? שנית - האם מותר לדרוש גם הוצאות משפט בהתאם להחלטת ביה"ד או שמא יש מגבלות הלכתיות בזה?

א- אין בעיה בגביית הוצאות משפט משום שכל העסק של מס הכנסה נעשה על סמך חוקי המדינה, ובמדינה גובים גם הוצאות משפט. (עיין בנתיבות סימן כ"ו, חידושים ס"ק י'.) ב- הריבית הנלקחת לאחר החזר מס איננה ריבית מהתורה שכן אינה דרך הלוואה ואף אינה קצוצה מראש כהלוואת ריבית רגילה, לכן ברור שבדיעבד אין צורך להשיב את הריבית שכן ריבית דרבנן אסור לקחת אך גם אין חובה להשיב. ומכל מקום נראה שאף לכתחילה מותר לגבות את הריבית שכן האיסור של ריבית מוגדר בתורה ל"אחיך", וכספי המדינה על אף היותם בשותפות הציבור, אין בשותפות זו הגדרת בעלות מספיק חזקה בכדי להגדירה כשל "אחיך". (עיין בדברי רש"י חולין קלו בהסברו מדוע בתי כנסיות אינם בכלל חובת מעקה, ועיין הר צבי שביעת ב' מ"ג.) ובודאי שאפשר לסמוך על כך בריבית זו שהיא רק מדרבנן. בברכה, הרב חננאל פאטשינו.