קראתי תשובה של הרב בו הוא מסביר את החילוק שעל בן מברכים ’הטוב והמטיב’ ועל בת ’שהחיינו’. הרב כתב שהבשורה על הולדת בת פחות טובה מהבשורה על הולדת בן. מהו הקריטריון לקביעת מהי הבשורה הטובה יותר, מידת השמחה של ההורים, מידת השמחה של הקב"ה בבריה שמחוייבת במצוות? ההורים שמחים בדיוק באותה המידה כאשר נולדת להם בת. בנות נצרכות בעולם בדיוק כמו בנים בכדי שההורים יקיימו פרו ורבו. ואם הקריטריון הוא לפי החיוב במצוות, הקב"ה לא חייב את הנשים במצוות, וכנראה שהן אינן זקוקות להן או שלפחות כך רצה הקב"ה. מי אנו שנקבע שהקב"ה פחות מרוצה מנשים בעולמו? וגם עצם החיוב במצוות לא מעיד על גדלות האדם או ערך גבוה יותר שיש לו. הרי יכול להיות איש המקיים את כל התורה כולה ויהיה נבל ברשות התורה. ויכולה להיות אשה המקיימת את כל התורה כולה, ורק שאינה מצווה. או איש שאינו מקיים תורה ומצוות כלל והינו יושב קרנות, לעומת אשה שכל חייה מקדישה למעשי חסד ולטובת הכלל. איך אפשר לקבוע שאנשים הם יותר טובים או בעלי ערך גבוה יותר מנשים? האם אנו יודעים את מחשבותיו של הקב"ה? נראה לי גם, שבלי קשר לתשובה אליבא דאמת, שתשובה שכזו עלולה לצער בנות רבות ולהרחיקן מחיי הדת. בנות, שכיום הן בעלות אותן הזדמנויות כמו בנים, בתחומי האקדמיה, המחקר, השררה, המסחר וכד’, יזדעזעו לשמוע אמירה שכזו וייראו את הדת כפרימיטיבית וייסלדו ממנה.

כפי שכתבתי שם, דעתם של רוב בני האדם היא הקובעת. ואם דעת הרוב תשתנה שישמחו באופן שווה בבנים ובנות, על שניהם יברכו "הטוב והמטיב". בפועל עדיין דעתם של רוב בני האדם להעדיף בנים, בהחלט יש בכך חסרון, אבל כך היא עדיין המציאות. ולכן גם אותו מיעוט חשוב ששמח בבנות כמו בבנים נגרר אחרי הרוב. וכפי שלמדנו כיוצא בזה בהלכות ברכת 'שהחיינו', שעל דבר שרוב האנשים אינם שמחים כל כך, למרות שהאדם עצמו, שמח, אינו מברך. וכמו שמי שנולדו לו עשרה בנים, גם אם מתחילה העדיף באופן נחרץ בנים על בנות, אחר עשרה בנים הוא בוודאי מעוניין שתיוולד לו בת, ולמרות זאת לא יברך "הטוב והמטיב" כי הוא נגרר אחר דעת הרוב. ולחשש שיהיו בנות שיתרחקו מחמת הלכה זו וכיוצא בה איני חושש. גם לבנים יש הלכות קשות בהבנה, והקשה מכל הוא ניסיון העקדה. כך הם חיי המאמין, ברוב הזמנים הוא רואה את היתרון העצום שבחיי התורה, ויש זמנים שהוא מרגיש קושי. ומי שמחמת קושי מסוים פורש, מן הסתם גם אם יבטלו את אותו הקושי - יפרוש מסיבה אחרת. וכן מי תפרוש מחמת הלכה כזו, גם אם היו "משנים" את ההלכה לכבודה, מן הסתם היא תפרוש מסיבה אחרת.