א. אני יודע שלדעת האר"י (וכן הבא"ח ועוד...)- חובה לאומרו- שכן זה נועד להפריד בין עולם העשייה ליצירה. אך במקומות אחרים כתבו ש’נוהגים’ לאומרו וגם כאן באתר כל הרבנים שדנו בזה כתבו ’נוהגים’- וראיתי בספר פסקי תשובות (הוספות על המשנה ברורה)- סימן קל"ב (בשו"ע)- שצריך ממש להקפיד לומד את הקדיש הזה ואת זה שלפני ’עלינו’. למה כל הספרים מדגישים ’נוהגים’ ולא כותבים שצריך או שחובה לאומרו? אני יודע שבעבר הרחוק חלק מהמקומות (בחו"ל) היו אומרים רק שלושה קדישים בתפילת שחרית וחלק 5, אבל עדיין כיום כולם ’נוהגים’ אז למה זה כבר לא נהפך להיות דין- שצריך להגיד את זה? ב. האם יש רבנים שסוברים שצריך אדם שיש לו אב ואם לחשוש להגיד ’קדיש דרבנן’ בבית-כנסת של עמי-ארצות? ג. למעשה עכשיו אצלנו בישיבה, אין יתום כלל (ברוך-השם יום יום) בתפילת שחרית. ורק שאני נמצא (אני נוהג לפי הבא"ח/הגר"מ אליהו)- אומרים (אני אומר) קדיש לפני הודו (לרוב לפני ברוך שאמר), אם המתפללים אצלנו לא אומרים קורבנות אני צריך להגיד כמה פסוקים שישמעו המתפללים בשביל שאני יוכל להגיד או שאני לא יוכל להגיד כלל בגלל שהתיקון להפרדת העולמות נועד לציבור כלל ואם הם לא אמרו- גם אני אמנע מאמירת הקדיש? ד. למעשה בסוף התפילה הקדישים שלפני ’קוה’ ולפני ’עלינו לשבח’ לא אומרים כלל, הייתה איזה תקופה שהייתי הולך לחזן ואומר לו שאני אומר קדיש (לפני עלינו) ואז ראיתי שזה טרחה גדולה וגם החזן "לא יודע מאיפה נפלתי עליו" שאני בא לומר קדיש- הפסקתי לצערי לומר קדיש למרות שזה חובה, רציתי לדעת שני דברים: 1. האם טעיתי כשהפסקתי לומר? 2. לגבי האשכנזים איזה קדישים מבין הקדישים שהזכרתי לעיל (לפני ’קוה ולפני ’עלינו’)- הוא חובה ואיזה הוא רק מנהג או קדיש יתום שנועד רק ליתום, ולגבי הספרדים: למה הם מדגישים שהקדיש שלפני ’עלינו’ הוא קדיש יתום? הרי הוא חובה לאומרו והציבור יכולים להסיק מהדגשה זו שאם אין יתום אין לאומרו! תודה רבה, מצטער שהארכתי, זה שאלות שאני שואל את עצמי כל יום, ואני מתבייש לשאול את הרבנים בישיבה כי הם בעצמם אף פעם לא שאלו את עצמם ואף לא מקיימים (לצערנו...), הייתי חייב לשאול- כי אני בספק כבר חצי שנה.

עצם אמירת הקדיש בסוף התפלה אין בה טירחה דציבורא. אצל האשכנזים הסיבה לכך שלפעמים לא אומרים קדיש משום שמקפידים יותר שמי שאינו יתום מאב או אם לא יאמר קדיש. בכל אופן אתה צדקת בכך שראוי שבסוף התפלה יהיה לפחות קדיש אחד. יש עדיפות לומר קדיש דרבנן. כל טוב.