לפני כשבועיים נסענו ברכב אשתי, בני ואני. אשתי עמדה עם הרכב עם הפנים לכיוון של "אין כניסה", אך במקום שבו עומדות מכוניות רבות שיוצאות מאותו כביש. נהגת אחרת נסעה לאחור מבלי להסתכל אחורה ופגעה ברכבנו. אציין, שבמקום שעמדנו היו יכולות לעמוד מכוניות אחרות שיוצאות כדין מהאזור ואז היא הייתה פוגעת בהן. כתוצאה מנסיעתה ללא בדיקת השטח מאחור, רכבה נפגע קלות (כך נראה לי, אך לא בטוח שהפגיעה שראיתי היא מפעם זו). יצאתי מהרכב והיא הייתה כעוסה מאד ואף נקטה לשון של איום שממנו חששתי מאחרים שיגיעו. היא אמרה שעמדנו במקום אסור, אחרת היא הייתה רואה אותנו ובהמשך אף טענה בקול ליד אחרים שהיו שם: "הם נכנסו בי". בשלב מסויים, חששתי מתגובתה ומהאיום שלה ואמרתי לה שבאנו מכיוון חוקי. אמירתי הייתה לא נכונה רק כדי לראות כיצד תגיב ולהתחמק ממנה ומכל הבלגן שהחל שם. ולבסוף נמלטנו מהמקום מתוך חשש לאיומיה ומתוך ידיעה אמיתית שאיננו חייבים לה דבר ושכל הסיפור היה באשמתה. גם היום אנו יודעים שאיננו חייבים לה דבר. אולם יש בעייה אחת שמפריעה לי עד מאד והוא שהוצאתי מפי דבר שקר. אומנם באותה סיטואציה הרגשתי שזה "לשנות מפני השלום", אך היום ברור לי שהייתי צריך לומר את האמת יהיה מה שיהיה ואף לבוא לבית דין אם צריך. לפני מספר ימים חזרתי לאותו מקום בניסיון לאתר אותה ולדבר איתה על כל הסיטואציה, ואף פניתי לעובדים במקום (מאפיית יעלה בירושלים) לשאול אם יכולים לאתרה, אך לא הצלחתי בכך. דיברתי גם עם ילדיי על המקרה ועל כך שהתנהגותי הייתה לא נכונה. ברצוני לחזור בתשובה על התנהגותי הלא נכונה. אינני יודע כיצד.

את הנעשה אין להשיב. והתיקון לעשות מאמצים לא להכשל שוב בדיבור שאינו נכון. לדבר תמיד רק אמת. ולא לחטט יותר במה שהיה.