ב"ה החיים שלי כמעט מכל הבחינות טובים (מידות, יציבות, פרנסה, השכלה) ואני מודה לאל על כך בכל יום, אולם אני לא מצליחה להיות מאושרת כי עדיין לא מצאתי אדם להקים איתו משפחה. אני בהחלט מאמינה שזה עוד יקרה, אבל זה פוגם בשמחת החיים הטבעית שהייתה טבועה בי מיום הולדתי. זה פוגם כי אני מאמינה שאין דבר יותר חשוב מהקמת משפחה, לא משנה כמה אני אצליח בתחומים אחרים. כל דבר שאני עושה מתגמד בעיניי ואף לעתים נראה חסר חשיבות לעומת הקמת בית. נאמר לי לא פעם שאני בעצם בונה את עצמי בתקופה זו ושעליי לנצל את התקופה, אבל מאסתי בזה אני שלימה עם עצמי ורוצה כבר להעניק בלי סוף. אני מעניקה לאחרים אבל זה רגעי ולפעמים אפילו כבר לא מספק אותי, שוב כי הדבר החשוב בעיניי הוא ליצור משפחה משלי. אשמח לשמוע עוד כיווני חשיבה על מנת לעודד את רוחי. תודה שהקדשת זמן לקריאה ואשמח לקרוא את דבריך. שנה טובה בעז"ה!

הרב הנזיר סיפר ששגור היה על פיו של מרן הרב קוק: קשיים נועדו כדי שיתגברו עליהם. הקושי שאת מצויה בו מעיק ומכביד. ואכן הקמת בית ומציאת בן זוג לחלוק איתו את חייך הוא חלק חשוב, ואולי מרכזי ביותר, בהגשמת אשיותך ובהופעתה השלמה. אולם הקושי נועד ליצור בך כוחות שבעזרתם תוכלי לפתור אותו. חשוב להעניק לאחרים, אבל חשוב יותר להקים משפחה שבה תוכלי להעניק את כולך לבעלך וילדיך. ולכן במקום לשקוע בעצבות ובתחושת חיסרון, או בפתרונות שיעודדו אותך, נצלי את התחושות האלה כמנוף לפיתרון - כלומר, למציאת בן זוג. תחושה זאת תעזור להתגבר על המחסום הטבעי שבפנייה לאחרים כדי שייסייע בידך. את לא צריכה להתבייש לפנות לחברות ולמכרים ולומר: אני מחפשת בן זוג. וכמובן להרבות בתפילה - שהיא תמיד מועילה, גם כשלא מקבלים בעזרתה בדיוק את מה שמבקשים. בהצלחה ולשנה טובה תכתבי, שנה שיתמלאו משאלות לבך לטובה.