בימי ילדותי היו לי ברוטרדם שבהולנד הרבה חברים. באחד הימים עשיתי הסכם עם אחד מהם: נעזור אחד לשני! לצערי העמוק רובם ניספו באושוויץ או בסוביבור עם משפחותיהם. אינני יכול לשכוח אותם, אני חושב עליהם יום-יום. לפני שנים אחדות אמרתי לעצמי: הבטחתי לעזור לו, ומה אני עושה למענו?! מאז אני לומד כל יום, אחרי תפילת שחרית, מספר משניות לעילוי נשמותיהם, הטהורות והקדושות. (לא רק עבורו אלא עבור כולם ועבור משפחותיהם.). ידועים לי התאריכים בהם הם נרצחו. באותם ימים אני אומר "קדיש" ומביא כיבוד ללומדים שיעורים בבית-הכנסת, עם בקשה שהלימוד יהיה לעילוי נשמותיהם 1. אם יש להם תועלת מכל זה ואם כן, מהי? 2. אם התשובה: כן, אז האם הם יודעים מי לומד עבורם? 3. האם זוכרים אותי בתור חבר בילדותם?

1. יש להם תועלת מהלימוד שלך. כיון שאתה לומד לעילוי נשמתם נשמתן מתעלה במרומים. 2. הם יודעים שאתה לומד עבורם. 3. הם זוכרים אותך. 4. טוב אתה עושה שאתה לומד לעילוי נשמתם.