שמתי לב שיש ניגוד בין מה שכתוב בתנ"ך לבין קמעות של רבנים, כמו של הבבא סאלי והרב כדורי, הרי להאמין בקמע זה להאמין בחפץ שזה כמו עבודת אלילים? הייתי שמח אם היית מסביר לי איך זה מסתדר.

כמובן שאין אנו מאמינים בקמעות אלא בקב"ה, וגם הרבנים שנתנו קמעות לא התכוונו שנאמין שיש כוח בפיסת נייר, ובטח שלא האמינו במחשבת ההבל שמי שנושא דף נייר עם ציורים וכד' מתכפרים לו כל עוונותיו וכד'. ואין תקנה לחטא אלא תשובה. וזה פשוט. ומכל מקום הם ראו שלאותו אדם שבא לבקש עצה ועזרה יכול לעזור אם יתנו לו חפץ שישא אותו לכל מקום ויזכיר לו את חובתו ללכת בדרכי ה' ולתקן את דרכיו, ולכן נתנו לו מזכרת, שתועיל לו לשוב את ה' יתברך. ולא שהקמיע מועיל מצד עצמו, אלא מצד מה שהוא מזכיר לאדם לשוב בתשובה ולקבל עליו עול מלכות שמים.