אנו חברים בחוג כבר למעלה מ-20 שנה, הגרעין שנשאר הוא 7 זוגות. לפני מספר שנים התגרש זוג והבעל נשאר במסגרת החברים. לפני מספר שנים הכיר אשה אלמנה ועבר להתגורר איתה. היא התקרבה ליהדות אבל חתונה לא היתה. מידי פעם הזוג נפרד והאיש מופיע למפגשים. הפרידה והחזרה הפכה מזמן לשגרה. אני כבר מלכתחילה הרגשתי לא טוב עם העניין. והחברות כשפעם עלה הנושא הגדירו אותי כצרת מוחין. לא פלורליסטית וכו’. אני יותר ויותר חשה שאיני שייכת לשם. אדגיש אין מדובר בחברי נפש או ילדות אלא במעין חוג שמכוח האינרציה ממשיך לסחוב. (זו תחושה סובייקטיבית שלי ושל אישי) מה לעשות? החיים האלה של הזוג שאני למעשה נותנת לו לגיטימציה - מפריעים לי ואיני יכולה לתת ביטוי לתחושותי . הנושא טאבו !!!

יש לך תחושה בריאה. ערכי המשפחה יקרים לך חרף האוירה העולמית המפוררת את המשפחה ונותנת לגיטמציה לחוסר אחריות משפחתית. אם יש סיכוי ע"י קירוב להכניס גם את ה"זוג" האמור לחופה בזמן סביר ניחא, אך אם אין סיכוי כזה והחבורה ממשיכה להתיחס בסלחנות להפקרות, כנראה שדרכיכם נפרדו.