לבעלי ולי יש משכורות שמסתכמות בסה"כ ב-23,000 ש"ח נטו לחודש.למרות זאת הרבה פעמים אנו מוצאים את עצמנו מתחילים את החודש כבר במינוס למרות שאנחנו לא נוסעים לחו"ל (אף פעם לא היינו), לא הולכים לסרטים או הצגות, לא יושבים בבתי קפה או אוכלים במסעדות. ההוצאות שלנו הינן בעיקר על אוכל, אחזקת הבית, הוצאות לימוד הילדים ודלק. יש לנו ב"ה בן בישיבה תיכונית ובן שהוא תלמיד בישיבה גבוהה ועוד בן שלומד כרגע לפסיכומטרי. בעלי נותן מעשרות לאחיו שהינו תלמיד ישיבה ואשתו היא המפרנסת. מפריש 10% ממהשכורת גם מהברוטו שאנו לא מקבלים בתשלום מיידי אלא מופרש לחסכון עתידי. אני טוענת שניתן לקזז את מהמעשרות את גובה התשלום לבן בישיבה הגבוהה. כמו כן, התחייבנו להוראות קבע למספר אגודות בחגים, תשלום לאגודות כמו יד שרה וכד’, שגם כסף זה ניתן לדעתי לקזז. יש לי ויכוח על כך עם בעלי זמן רב, ויכוח שהתחדד לאחרונה לאחר ששמעתי שחמי שיחי’, שמקבל שכ"ד מדירה שמשכיר, החליט לתת את הכסף ל- 2 בניו היינו לבעלי ואחיו, אך בעלי ויתר לאחיו גם על סכום זה. ברצוני לציין שאני עובדת מהבוקר. יוצאת ב-7:00. וחוזרת בין השעות 5:00 ל-6:00 ומרגישה מתוסכלת שאני צריכה לעשות חשבון על קניית נעל או בגד. בעלי טוען שהכסף שלי שייך לו והוא יכול להחליט כמה לתת ולמי. אודה להתיחסות הרב.

ראשית אתם בבעיה שרבים נמצאים בה. המקום שהגעתם אליו לא כל כך טוב. במקום שכל אחד מכם יתבצר בעמדתו וזה יביא לכלל כעס אתם צריכים ראשית לשנות את ההרגשה שלכם ביחס לעמדה של השני. כשאת לא יכולה לקנות בלארג'יות דברים תזכרי שזה לא נובע מהנוקשות של בעלך אלא מהצדקות והישרות שלו. גם בעלך ששומע את עמדתך צריך לשמוח לו שיש לו אישה שרוצה לדאוג לשמחת החיים, בין של עצמה ובין של שאר בני משפחתה, הוא רק ירוויח עם יהיה לו אישה שמרגישה הרווחה וזרימה בחיים. באופן כללי, בסכומים שאת מדברת עליהם נראה שניתן עם סדר חדש להסתדר ולא להרגיש מאד לחוצים. יש לארגן את החיים. אני מציע שחלק מהסדר יכלול הפרשה של סכום מסויים כגון 500 ש' שהוא מופרש בצד בשביל "הביזבוזים" שלך. כלומר זהו כסף שניתן לך זרימה בחיים. על כסף זה תוכלי להחליט לפי מה שתרצי. תוכלי לחסוך מספר חודשים בשביל לקנות משהו שהוא יקר יותר. נכון שמבחינה הלכתית גם על הכסף שאת מכניסה לבית יכול בעלך להחליט. אולם תמיד ממולץ להיות שותפים בכל ההחלטות. אולם מצד שני בעלך צריך לזכור שהוא התחייב בכתובה לתת לך את צרכייך בצורה שאת "עולה עימו" כלומר חיים סבירים לרמת ההכנסות שאתם מכניסים. יתכן שיש לך עדיפות שהאיש שלך הוא יהיה אחראי על הכספים ובתנאי שאת יודעת מה עומד לרשותך. בנוגע לויכוחים שיש לכם סביב עניני הצדקה בדרך כלל למעט בצדקה לא מביא עושר ומריבוי הצדקה לא תפסידו. אולם אם את מרגישה שהוא נותן יותר מיכולתכם [כגון, שבס"ה נותן יותר מחומש] יש מקום לשוחח על כך. גם אם בעלך רוצה לנהוג במידת חסידות בנושא זה צריך קודם כל לנהוג מידת חסידות עם אישתו. צריך לבדוק אם מידת החסידות הזו מתאימה גם לך. מבחינה הלכתית את צודקת שניתן גם בחשבון של מעשר כספים לחשב את מה שאתם משלמים עבור הבן שנמצא בישיבה גבוהה. ניתן לחשב במעשר באופן בסיסי גם את הבן שנמצא בישיבה תיכונית. ניתן לצרף למעשר גם כספים שאתם מפרישים בכדי לתמוך בילדכם לקראת חתונה. [זאת בתנאי שתתנו תמיכה רק לילד שלא יהיה עשיר ממקורות אחרים ויהיה חסר בתחילת חייו]. אם יש צורך אשמח לשוחח עם בעלך על הנושא.