לפני למעלה מחודש ארע אסון כבד בהודו. מחבלים פרצו לבית חב"ד והרגו את בני הזוג הולצמן, את ר’ בן-ציון קורמן ועוד 3 יהודים הי"ד. עוד לא יבש הדם מעל גופות הנרצחים ובעוד בני המשפחות יושבים "שבעה" על יקיריהם התנוסס בחוצות העיר מודעות צבעוניות תחת הכותרת "כפר לעמך ישראל" ובהן קריאה לסיוע למשפחת הקדוש בן-ציון קורמן הי"ד, שהשאיר אחריו 3 יתומים ל"ע. מבירור, שערכתי עם מספר רבנים, המקורבים לאותו גוף צדקה, מסתבר, שמדובר כאן בהקמת קרן לצורכי נישואי הילדים בעוד... 20 שנה. הדעת נותנת, שיש להקים קול זעקה: האם לזו צדקה ייקרא? זה נראה כמו תוכנית חיסכון, שהציבור צריך להקים עבור היתומים. בעוד 20 שנה לא יצטרכו לעבוד ולא להתאמץ. יש להם קרן נישואין בטוחה. ומה יקרה היום? חולים, שנמצאים בסכנת נפשות עלולים חלילה למות בגלל שלא נמצא להם די כסף כדי להציל את נפשם. שאלתי היא: האם הדבר אכן תקין מבחינת צדקה? האם זה נכון לנצל את השבר הנורא ולעשוק את הציבור, שרבים ממנו בוודאי יצטרכו לדאוג גם לילדיהם שלהם לפני כל ילד אחר, וכאן מבטיחים לנו קיום מצוות צדקה למהדרין באמצעות תוכנית חיסכון עבור מה שטרם בא לעולם. ומה יקרה, אם בעוד 20 שנה הקב"ה ישלח את עזרו משמים ולא יצטרכו כסף זה? במקרה זה יתכנס ועד הרבנים ויחליט להעבירו למשפחה אחרת. זה נשמע ממש יפה, שמנצלים את הטרגדיה הנוראה ואת שמם של הנופלים הי"ד ל"קידום מכירות" של עסק, שאין לו דבר וחצי דבר עם זכר הנופלים בה בשעה, שהציבור עלול לטעות ולחשוב, שאכן מדובר בצורך מיידי. למותר לציין, שהמדינה אמורה לממן חלק נכבד ביותר בהוצאות משפחות הנפגעים עבור הנצחת זכר הנפטר, כלכלה שוטפת, בר-מצווה וחתונה לכל הצאצאים כך, שהצורך האמיתי הוא מזערי ואינו אלא חלק קטן ביותר מתוך הסכומים, שאמורים להיאסף למען מטרה זאת כביכול. מה דעת הרבנים על כך? האם באמת יש בזה קיום מצוות צדקה או שמא עדיף לתרום את הכסף לצרכים מיידיים ובהם: תלמוד תורה, אוכל לרעבים ומזור לחולים?

הכסף הזה צריך להות מנוהל על ידי אנשים נאמנים שידאגו שילך רק לצדקה. כל עוד שהכסף ילך בסופו של ענין למטרות צדקה יש בכך מצווה כבר מהיום כשהגיע ליד הגבאים. יש עדיפות לתת לצדקה שעכשיו יש בה צורך מצדקה לעוד מספר שנים. בכל אופן יש מעלה בכסף שהוא יעמיד יתומים שלנו, של כל כלל ישראל, על הרגליים.