רציתי לדעת איך מסתדר המשפט והגית בו יומם ולילה עם המשפט אם אין קמח אין תורה?

שני צדדים ישנה למצוות תלמוד תורה: האחת, הלומד על מנת לקיים, כלומר: הלומד תורה כדי לדעת כיצד לקיים את מצוותיה. והשני, עסק התורה, כלומר: הלומד תורה מחמת ערך הלימוד כשהוא לעצמו. לא בשביל לדעת כיצד לקיים, אלא לשם הלימוד עצמו. כגון: מי שלמד את כל ההלכות והוא כבר יודע כיצד לקיימם, כמו בן דמה, בן אחותו של רבי ישמעאל (מנחות דף צט) שלמד את כל התורה כולה. ואע"פ שהוא יודע את כל הלכותיה של תורה עדיין הוא חייב במצוות עסק התורה. וכתבו הפוסקים ששני החיובים הללו של לימוד תורה שונים, שכן בעוד שלימוד ההלכות כדי לדעת כיצד לקיים חייבים כולם בשווה, שהרי כולם חייבים לדעת לקייים את הלכותיה של תורה, הרי שבחיוב עסק התורה חייבה התורה כל אדם על פי יכולתו. ולמרות שברוב המצוות לא נתנה התורה ביד כל אדם להחליט כמה הוא חייב, אלא כולם חייבים בשווה, מצוות עסק התורה מיוחדת בכך שהטילה התורה על כל אחד חיוב ללמוד כפי יכולתו. (אור שמח, הל' תלמוד תורה לרמב"ם). ומי שפרנסתו בידו הוא ויכול להקדיש את רוב עיתותיו לתלמוד תורה, מחוייב בכך, ואילו מי שאין פרנסתו מצויה והוא צריך להקדיש זמן רב כדי להתפרנס, התירה לו התורה לקבוע עיתים לתורה כל יום וכל לילה, ושאר זמנו יקדיש לעסק פרנסתו. לעיתים שאפילו בקריאת שמע שחרית וערבית יוצא אדם ידי חובת קביעות עיתים לתורה ביום ובלילה. נמצא שאכן אדם מחויב לעסוק בתורה ביום ובלילה, כמו שנאמר: והגית בו יומם ולילה, אלא שכמה זמן ביום ובלילה יהגה אדם בתורה, תלוי הדבר בפרנסתו של האדם. (בהערה נאמר, כי לא רק בפרנסתו אלא גם בנטיותיו וכשרונותיו תלויה יכולתו לשקוד על התורה, וכבר העירו מזה הפוסקים, ומרן הרב קוק בספרו אורות התורה)