האם מותר לי להתמנות לכהונת שופט בבית משפט מתוך הנחה שאאלץ לפסוק גם שלא על פי דין תורה אלא על פי החוק הישראלי? קורא אני לעיתים פסקי דין היוצאים תחת ידי שופטים ללא מורא שמיים אשר העוול זועק מקולמוסם ולכך אמרתי בנפשי "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", שאלתי נובעת מתוך אידיאולוגיה צרופה באשר חפץ אני לתרום לתיקון העולם ועשיית הצדק. כמו כן, בכוונתי ב"ה להכניס יידישקייט למערכת המשפט הישראלית ולשלב את דיני ישראל והמשפט העברי בפסיקותי ככל האפשר.

יש פה שני דברים. אני הייתי מבחין במערכת המשפט בין משפט פלילי ובין משפט בין אדם לחברו שמכונה משפט אזרחי. במשפט אזרחי – (לדוגמה: אם אדם תובע את חברו: "מכרתי לך", "עבדתי אצלך", "העסקת אותי" וכו') לפי דין תורה, אסור לנו לשפוט על פי דיני המדינה בתחום שבין אדם לחברו. בחומר הראיות, מה נחשב לראיה שעל פיה אפשר להוציא ממון, דיני התורה שונים מדיני המדינה וזו בעיה להיות שופט בדינים אלו. לדוגמה: אדם טוען שעבד אצל מישהו ומביא ילד שיעיד שאכן הוא עבד שם. לפי דין תורה אם המעביד מכחיש, אי אפשר להוציא ממון על סמך עדות הילד, ואם שופט מוציא ממון על סמך עדות זו, זה נקרא גזל. במשפט פלילי – שזהו התחום בין האדם למדינה, לדוגמה: אדם עבר על המהירות המותרת, בנה לא לפי חוקי הבניה, לא שילם מס הכנסה או עבר עבירה אחרת, וודאי שמותר לך לשפוט כי המלכות יש לה חוקים אחרים ולצורך תיקון המדינה מותר. אם המדינה קובעת שבמקרה שמישהו נסע במהירות מופרזת וילד ראה את זה, עדות הילד נחשבת, לצורך תיקון המדינה זה מותר לה. כמובן שגם באותם חוקים בתחום של בין אדם למדינה צריך שיהיה משפט צדק ושלא יעוותו את הדין. לצערנו הרב אנחנו שומעים לפעמים שיש עיוותי דין גם כשנוהגים לפי החוקים. לפי זה ברור שאם שופט במשפט פלילי אדם ישר, וודאי שהוא עושה "להציל עשוק מיד עושקו", אב בתחום של בין אדם לחברו זו בעיה.