יש בתי תמחוי, המקבלים כסף עבור מתנות לאביונים ובתמורה הם נותנים את המתנות בצורת אוכל ממש ללא שום קשר לערך התרומות. כמו כן גם ארגונים שונים נוהגים לתת אוכל לעניים בלא קשר לערך התרומות. האם נוהל זה תקין ע"פ ההלכה? לענ"ד נראה שכן משום שבית התמחוי מהווה שליח של התורם והוא רשאי לגבות תשלום בגין שליחותו והתשלום מתווסף לשאר ההוצאות של אחזקת המקום, שבו יאכלו העניים את סעודת פורים. מה דעת הרבנים על כך? כמו כן האם הוצאות הפרסום לדבר זה ייחשבו אף הם כחלק מהוצאות השליחות?

מתנות לאביונים ניתנות בכסף. זכותו וחובתו של האביון לקנות בכסף לצרכי סעודתו לפי טעמו. משלוח מנות הוא בדברי מאכל. אולם משלוח המנות הוא קרוב דעת בין איש לרעהו ולא יוצאים ידי חובה בצורה אנונימית. ראה בספרי באהלה של תורה ח"ב סי' קח.