הבנתי שאיסור טילטול בכרמלית הינו מדרבנן ושעירוב עוזר רק באיזור שמוגדר כרמלית ולא עוזר ברשות הרבים. נאמר שיצאתי לטיול מביתי - ישנם ארבעה מצבים: 1.טלטול בכרמלית עם עירוב - לא עובר על איסור 2. טלטול בכרמלית בלי עירוב - עובר על איסור דרבנן 3. טלטול עם עירוב במקום שהוא למעשה רשות הרבים ובטעות הוגדר ככרמלית - עובר על איסור דאורייתא שנגרם כתוצאה מאיסור דרבנן 4. טלטול ברשות הרבים בלי עירוב - עובר איסור דאורייתא אם לא היה איסור דרבנן אז מקרה 2 ו-3 היו נחסכים. ולמקרה 1 לא היתה משמעות. חכמים רצו להציב גדר שתמנע מאדם לטלטל ברשות הרבים אך מכיוון שרוב רובם של המקומות הם כרמלית יוצא שבעצם האיסור רק הגדילו את הסיכוי לחטוא. ויצא שכרנו בהפסדנו.

בקצרה אנסה לבאר את העניין. כרמלית הינו איסור בפני עצמו ללא קשר להיתר של ערוב, ובא למנוע את האדם מלהגיע למצבים של טלטול ברשות הרבים וסיבות נוספות. עירוב בא להקל על האדם שבמקום שיש כרמלית ועירוב ניתן לטלטל. כיום אנו מגדירים כמעט את כל המקומות ככרמלית ולא כרשות הרבים לדעת רבים מהפוסקים ולכן עירוב מועיל בכל מקום. אם ישנם מקומות שהם רשות הרבים ממש, אין בהם עירוב כלל. המחלוקת בין הפוסקים נעוצה בעיקר בשאלה האם בתוך ההגדרות של רשות הרבים יש גם תנאי שילכו שישים ריבו איש מידי יום, אם יש צורך בתנאי זה אזי כמעט ואין היום רשות הרבים.