בשבת למדתי עם אבא שלי הלכות נערה בתולה ברמב"ם, ושם למדנו את הדין שאם המקרה היה בשדה אנחנו מניחים שזה היה אונס ואם זה היה בעיר אנחנו מניחים שזה היה פיתוי. אחרי כמה הלכות מובא שמשלמים קנס רק אם היו עדים, כלומר, שכל הדין רלוונטי רק במקרה שהיו עדים. אבא שאל כך: 1. אם היה עדים הם גם יוכלו להגיד אם זה היה אונס או פיתוי בלי קשר למקום שהדבר קרה? 2. אם היו עדים נוכחים במקום, איך הם לא עזרו לה? 3. האם אפשר להאשים את העדים בשותפות בפשע בזה שהם לא הצילו אותה, וחוץ מזה איזה מן עדים אלה, לא ניסו למחות בו, לא הצילו אותה, באו לשטוף את העיניים והלכו הביתה, לאנשים כאלה אנחנו מאמינים?

מי שרואה אישה מאורסת נאנסת ("צעקה הנערה"...) חייב להצילה גם אם הדבר יעלה לו במחיר גבוה ובמאמץ גדול. ויש מצבים בהם מותר לו אפילו להרוג את האונס. ר' סנהדרין עג-עד. יתכן מצב שהם ניסו להצילה ולא הצליחו, חובתם לפחות להעיד על האונס. גם אם לא מילאו את חובתם, מפחד או סיבה אחרת, מכיון שהם רק ביטלו מצות עשה הם אינם פסולים לעדות.