במשפחה של בעלי ישנו "מנהג" לפיו אין חובת נטילת ידיים בסעודות שבת. הם עושים קידוש ואז ישר ניגשים לאכילה (בטענה שלא בא להם לאכול לחם). עד כמה שאני יודעת אכילת לחם ולו כזית הינו חובה בשבת. הדבר מפריע לי מאוד, וקצת מבייש שכן אני היחידה שקמה לנטילת ידיים. איך אני אומרת לו את זה? מה המקורות? אולי יש משהו בדבריהם ואכן לא חייבים ליטול ידיים? חשוב לי להזכיר כי בעלי למד בישיבת הסדר וקובע עיתים, כך שמבחינה דתית הוא אמור לדעת. הייתי רוצה לדעת מה הדין.

את צודקת שיש חיוב לפחות בשתי הסעודות הראשונות של השבת לאכול פת מהלחם משנה. הדברים כתובים בספר שולחן ערוך אורח חיים ס' רע"ד: "(א) בוצע על שתי ככרות (שלמות) שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה: הגה ודוקא בלילי שבת (ד"ע) אבל ביום השבת או בלילי יו"ט בוצע על העליונה (כל בו והגהות מיימוני פ"ח מהלכות חמץ ומצה) והטעם הוא על דרך הקבלה: (ב) מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה (וע"ל סי' קס"ז): (ג) אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע ואם יש לפני כל אחד לחם משנה יכולים לטעום אע"פ שעדיין לא טעם הוא: (ד) סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותה בלא פת".