קראתי בקיצור שו"ע (סימן ד, ו) שאם אדם לוקח סם משלשל ואז מכיוון שהוא יודע שהוא יצטרך להתפנות כמה פעמים, שלא יברך את ברכת אשר יצר עד לאחר שיגמר ההשפעה של הסם ("ומי ששותה סם המשלשל ויודע שיצטרך לפנות כמה פעמים לא יברך עד לאחר הגמר"). האם הדבר הזה תקף לגבי "סם" כזה, זאת אומרת תרופה משלשלת או חומר שנועד לגרום לזה או שאם למשל אני שותה אקטימל או מאכלים חלביים שונים שמסוגלים לגרום לפנות כמה פעמים, אך הם מזון, האם גם אז צריך לחכות עד שההשפעה שלהם שעלולה לגרום להתפנות כמה פעמים,מתגמר ורק אז לברך?

מה שכתבת בשם הקיצור שולחן ערוך היא דעת הלכות קטנות, שאדם הלוקח סם לשילשול אינו מברך עד סוף הרפואה שלו, כלומר, לאחר שגמר לשלשל. המשנה ברורה ועוד אחרונים חולקים עליו ואומרים שיש לברך בכל פעם שגמר להתפנות אף שיצטרך שוב בעוד זמן קצר. לכן נראה, שבאכילת מאכלים יש לברך לכל הדעות בכל פעם מאחר ואין כאן את העניין של גמר הרפואה.