יש לי קושי גדול להתפלל בציבור, ועל פי רוב קשה לי מאד להתרכז ולכוון את דעתי כראוי כשאני בסביבה הומה אדם. (ובכלל אינני אוהב ללכת לשמחות משפחתיות ואירועים גדולים וכד’). ידוע לי עד כמה חשובה תפילה בציבור אבל כשאני חושב "מה על חשבון מה" אני תוהה אם גם על זה נאמר לפום צערא אגרא, ואם כן, עם הרגישות הזאת שיש לי - עד כמה אני נדרש לדחוק את עצמי במצבים כאלה. ובכלל, ידוע שרחמנא לבא בעי ומה יועיל כאן מוצא שפתיים בלבד כאשר המחשבה טרודה ומבולבלת ואולי ספק אם אפשר לקרוא לזה תפילה. אני אוהב מאד להתפלל באריכות ובישוב הדעת דווקא בבית מדרש ריק ללא הפרעות אבל זה לא תמיד מתאפשר. מול ביתינו יש בית כנסת די קרוב ורואים את המתפללים. האם כשאני מתפלל איתם באותו הזמן, האם זה נחשב כתפילה בציבור? (ברור שזה עדיף מלהתפלל לגמרי ביחיד). כמו כן, האם אני צריך לעקוב אחריהם ולהשתדל להגיע לתפילת עמידה יחד איתם או די להעריך את הזמן ואין צורך לטרוח כל כך כדי להיות מתואם איתם בדיוק?

כשאתה במקום אחר זה לא נחשב כתפלה בציבור. אולם יש לכך מעלה של תפלה בזמן שהציבור מתפללים. לענין זה, גם אם אתה מתפלל בערך לפי זמן התפלה יש בכך את המעלה . זה לא דומה למי שבבית כנסת שצריך ממש להתחיל ברגע שכל הציבור עומד לתפלה. בכל אופן, אולי תתפלל לחש ביחיד ואחר כך תלך לתפלת ציבור.