שלום הרב. מה עושים אם התחלנו תפילה במניין ובאמצע התפרק המניין? זה קורה לפעמים בצבא כאשר מקפיצים חיילים לאירוע בטחוני ולא נותר מניין.

שלום רב. תפילה ודברים שבקדושה מצריכים מניין עשרה, אולם כאשר התחילו להתפלל בעשרה ויצאו חלקם. אם נשארו ששה, ניתן להמשיך ולסיים את אותו עניין. נפרט כאן את האמור בדברי הפוסקים ביחס לקטעים השונים בתפילה: 1. תפילת עמידה: א. אם התחילו תפילת לחש (שחרית ומנחה) בעשרה ויצאו חלקם לפני שהתחילו חזרת הש"ץ - אין אומרים את החזרה ואין אומרים קדיש תתקבל (ויש מפוס' אשכנז הסוברים שניתן לומר קדיש תתקבל). אולם אם התחילו לחש בערבית, לדעת בני אשכנז אומרים קדיש תתקבל ואילו לבני ספרד לא. ב. התחילו את החזרה בעשרה ויצאו מקצתם - אומרים קדושה ומסיימים את החזרה. אם בברכת כהנים כבר אין עשרה, אין אומרים אותה, אבל הש"ץ אומר "אלקינו ואלקי אבותינו". אין אומרים י"ג מידות בתחנון. לגבי קדיש תתקבל, האשכנזים אומרים (בשחרית גם את החצי קדיש שאחרי תחנון) והספרדים לא. 2. קריאת התורה: אם התחילו בעשרה ויצאו, ממשיכים את הקריאה עד סופה כולל כל העולים והברכות. למנהג בני אשכנז אומרים גם את הקדיש שאחרי הקריאה, ולמנהג הספרדים לא. לגבי מפטיר בשבת או יום טוב, כיון שהוא עניין אחר, אין מעלים אדם נוסף למפטיר והעולה האחרון קורא את ההפטרה בלי ברכות. ואם יצאו באמצע ההפטרה מסיים לקרוא את ההפטרה בברכה. 3. ברכות קריאת שמע בערבית: התחילו בעשרה ויצאו מקצתם, למנהג האשכנזים אומרים את הקדיש שאחרי השכיבנו, אבל לא את קדיש תתקבל. ולמנהג הספרדים אין אומרים קדיש כלל. 4. קדיש: התחילו לומר קדיש בעשרה אפילו רק תיבה אחת ויצאו חלקם, מסיימים את הקדיש. מקורות: ז"ל הירושלמי (מגילה פרק ד הלכה ד): "אין פורסין את שמע פחות מעשרה... התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר" וכן נאמר שם בגמ' ביחס לנשיאת כפיים, קריאה בתורה והפטרה. ומסיימת שם הגמ' בדברים חמורים על מי שעוזב את המניין באמצע: "ועל כולם הוא אומר (ישעיה א' כ"ח) ועוזבי ה' יכלו". והוא הדין בכל דבר שבקדושה שאם התחילו בעשרה, רשאים לסיים את אותו עניין שהתחילו בו ובתנאי שנשתיירו רובן. וז"ל השו"ע (סי' נ"ה סע' ב'): "אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן". והוסיף הרמ"א את דברי הירושלמי עם ביאור המרדכי: "ומ"מ עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו. אבל אם נשארו י' מותר לצאת". וכן הדין ביחס לחזרת הש"ץ, כמבואר בדברי השו"ע (שם סע' ג'): "אם התחיל באבות ויצאו מקצתן, גומר אפילו קדושה". ואם כן אם התחילו קדיש (אפילו תיבה אחת, א"א מבוטשאטש) או חזרת הש"ץ או ברכת כהנים (מ"ב שם סק"ו) ויצאו מקצתן, רשאים לסיימם כיון שהם מוגדרים כחטיבה אחת (מ"ב שם סק"י, אך אם התחילו חזרת הז"ץ אין הכהנים רשאים לעלות לדוכן הואיל והוא עניין אחר אלא יאמר הש"ץ 'או"א ברכנו'). וכן ביחס לקריאה בתורה, יכולים לעלות את כל מנין העולים מחובת היום עם ברכות, אך לא יעלו למפטיר הואיל והוא כעניין אחר (מ"ב שם סק"ו). וכן ביחס למפטיר והפטרה (מ"ב שם). ונחלקו רבותינו הראשונים האם לעניין זה, הקדישים מוגדרים כדבר עומדים בפני עצמם (ראה שו"ת הרמב"ם פאר הדור סי' סא) או כהשלמה לעניין שקדם להם (תרוה"ד סי' טו). דעת בני ספרד והתימנים כשיטה א', ולכן אם יצאו באמצע חזרת הש"ץ, אינם יכולים להשלים את הקדיש שאחרי התפילה (פמ"ג א"א סק"א בדעת השו"ע, כה"ח סי' נ"ה סקל"ה, שו"ע המקוצר סי' י"ג סע' י"ז). ואילו בני אשכנז כשיטה ב' ולכן רשאים לומר גם את ה'קדיש תתקבל' שלאחריה (רמ"א סע' ג'). ובשחרית אף את ה'חצי קדיש' שקודם אשרי (מ"ב שם סקי"ט). וה"ה לבני אשכנז לגבי תפילת ערבית, אם התחילו ק"ש וברכותיה יאמרו את החצי קדיש שלאחר ברכת השכיבנו. וכן אם התחילו תפילת לחש של ערבית ויצאו מקצתן, רשאים לומר את הקדיש תתקבל שלאחריה. והטעם לחלק בין תפילת לחש בשחרית ללחש בערבית, מבואר בבה"ל (שם ד"ה ותפילת) בשם הנוב"י, שבשחרית אם התחילו לחש בעשרה, אין רשאים לומר קדיש תתקבל, כיון שהוא מתייחס לחזרת הש"ץ, ואילו 'תתקבל' לאחר ערבית מתייחס לתפילת הלחש. אולם הגרע"א בגליון שם נשאר בצ"ע. ובתהלה לדוד (סק"ד) ושו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' ס"ג) ובית ברוך (על החיי"א כלל ל' בקל"ו) כתבו שניתן לומר קדיש תתקבל גם אחרי שחרית בלחש. ובצבא מצוי שמתפללים תפילה קצרה ובאמצע תפילה חלק מהחיילים נאצלים לצאת, ונראה בפשטות שגם באופן זה רשאים לדעת בני אשכנז לומר קדיש תתקבל לאחריה. כיון שהתחילו בעשרה אף שמדובר בתפילה קצרה, וכן מדוייק לכאורה מדברי מרן השו"ע (שם סע' ג') שאפילו התחילו אבות ומיד יצאו מקצתן, נחשב הדבר להתחלה. וכ"כ בס' אשי ישראל (פרק ט"ו הע' קל"ז בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל) ביחס לתפילת 'מנחה קצרה' שהתחילו ויצאו מקצתן. ויש להעיר ביחס לקלקלה הכתובה בפס' שציינו בירושלמי, שאם אדם יודע מראש שיאלץ לעזוב את התפילה, יש להמנע מלכתחילה להצטרף למניין עשרה (ראה שו"ת רב פעלים ושכן משמע בירושלמי). אולם בשעת הדחק ודרך להשיג מניין, מותר להצטרף למניין אף שיודע שיאלת לצאת באמצע (הגרשז"א בס' ועלהו לא יבול סי' נ"ו). וכן נראה להקל אם אין מדובר באופן קבע ויש בכך חיזוק למתפללים. בברכה נאמנה,