כיצד איסור דרבנן נוצר, האם ישבו הסנהדרין על כל איסור דרבנן שקיים בהלכה וגזרו אותו ואת גדריו או שקבעו בצורה כללית טווח בטיחות מהאיסור דאורייתא וכל דבר שקרוב אליו נאסר למרות שלא גזרו על מעשה זה באופן ספציפי? אם נאמר שישבו החכמים ותיקנו את האיסורים בצורה פרטנית, אז לא מובן לי במה נחלקו האחרונים או הראשונים כשחולקים האם יש בדבר מסויים איסור דרבנן או שהוא מותר, מה יש לחלוק? הרי הכל ידוע. יותר יובן אם נאמר שהיה שטח אפור ונחלקו הראשונים והאחרונים האם הוא בתחום האסור או המותר. (האם דבריי נכונים?) דבר אחרון: מי המוסמכים ליצור איסור דרבנן: סנהדרין בלבד או גם בתקופות יותר מאוחרות ניתן היה לתחדש איסורי דרבנן?

חכמים קבעו תקנות. כשהם קבעו את התקנות או הגזירות הם בדרך כלל תיקנו זאת על מקרה מסוים ומוגדר אולם המחלוקת נוצרו כשנפגשו עם מקרים אחרים. כאן נחלקו איזה עיקרון הוא שהנחה את החכמים שאסרו. ניסוח הגדרים והכללים של האיסורים מדרבנן יצרו את המחלוקות בנוגע לאיסורי דרבנן. תקנות וגזירות חדשות של חכמים נקבעו עד גמר חתימת התלמוד. הכוח של החכמים תלוי בקבלת ישראל את התקנות והגזירות של החכמים. את התלמדו כל עם ישראל קיבל. לאחר מכן כל המחלוקות נוגעות לפרשנות למה שנאמר בדורות הקודמים. הסמכות בפסיקת ההלכה תלויה בקבלת הקהילות פוסקים עליהם. הנושא הוא ארוך וכתבתי בצורה תמציתית.