האמונה היהודית מבוססת על כך שלכל דבר יש השגחה, כל דבר קורה מתוך רצון או סיבה אלוקית כלשהו וכל הצרות שמגיעות לעם ישראל ולעולם בכלל הם בשל סיבה מסויימת. אם כך האם ניתן גם לומר שהיטלר, מוסולני או אחמדינגאד הם "שליחיו" של האל בכדי להעניש או ללמד לקח כלשהו? האם איננו צריכים לשנוא ולהוקיע את מעשיהם באמת, כי הרי לפי האמונה הנ"ל הם חלק משרשרת סיבות שהאל יצר?

אין ספק שאנו, שמאמינים בהשגחה האלוקית, יודעים שכל מה שקורה לאדם הפרטי, ומכל שכן לכלל ישראל, לא קורה במקרה אלא זה מתוך מדיניות של שכר ועונש. ודאי שגם על השואה צריך לשאול למה היא באה, וכן במצב הבטחוני והמדיני הקשה במדינה כיום אנו צריכים לבדוק ולשאול מהם הסיבות הרוחניות ובאיזה תחום שבגללם זה קורה. ולא כדי לדעת את מי להעניש או כדי להאשים מישהו אלא כדי לדעת ולתקן. כמו שכותב הרמב"ם בפרק הראשון בהלכות תענית: "על כל צרה שבאה לציבור יש לזעוק ולהריע ולהתפלל ולגזור תענית ולפשפש במעשיהם" - כלומר, צריכים לבדוק. יכול להיות שנטעה בתוצאות אבל יש חובה עלינו לשאול. לענ"ד, אחת הסיבות העיקריות לשואה היא שאחרי התעוררות אומות העולם בהצהרת בלפור, שיש לעם ישראל הזכות לחזור לארצו (והרב קוק כתב עליו בהספד שהוא היה גוי כשר), היה עם ישראל צריך לקפוץ על זה כמי שמוצא קרש הצלה בים הסוער. לצערנו הרב, רוב העם היה רדום. יש כאלה שהתנגדו להצהרה ויש כאלה שלא היה אכפת להם. אינני אומר שזו הסיבה העיקרית שבגללה באה השואה. היו גם סיבות אחרות כמו פריקות עול ומריבות ואינני בא להקטין את הסיבות האחרות, אבל לענ"ד זהו הקש ששבר את גב הגמל. בימינו אנו חוזרים לארץ אחרי אלפיים שנות גלות כדי להקים מדינה יהודית שבמרכז חייה תעמוד הנקודה היהודית - האמונה בבורא עולם והאמונה שעם ישראל הוא העם הנבחר על כל המחויבויות הנובעות מכך. שאלו אותי פעם אם אני אומר גזענות. אני אומר שלא אנחנו אמרנו זאת אלא בורא עולם בחר בנו - "אתה בחרתנו מכל העמים". אבל אין לנו עניין להשתלט או לשלוט על עם אחר אלא יש לנו מחויבות אלוקית לתקן ולקדש את עצמנו ולהקרין ולרומם את העולם כולו. זה מטיל עלינו חובה ולא שררה על מישהו אחר. היות, ולצערנו הרב, חלק מעמנו לא מבין זאת, באים גלי השנאה והתעוררות האנטישמית הגואה והמחבלים שמתנכלים לנו יום יום כדי להעיר בנו שאנחנו יהודים ואנו שונים. אינני מתכוון לניצול או פגיעה ממונית או גופנית בשאר העולם אלא שיש הבדל מהותי במעמד הרוחני בין ישראל ליתר העמים. לנו יש מטרות אלוקיות שנבחרו בשבילם. ברור שהייסורים באים כתוצאה מהטשטוש שאומרים שאין הבדל בין יהודי לאדם אחר, וההתנגדות הפרטית לציביונה של המדינה ככזו. אבל כל זה לא פוטר את אותם הרשעים שהביאו עלינו את הייסורים, שהרי הם לא התכוונו כדי להעניש אותנו אלא היו ביד ההשגחה האלוקית שהעירה את רוחם. כמו במצרים הקדומה שהרמב"ם כבר שואל: אם נגזר על אברהם אבינו "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם" אם כן למה נענשו המצרים?. וקושיה זאת שואלים רבים. יש כמה הסברים. אחד ההסברים הוא, שהיתה הודעה כללית שיהיה כך וכך, אבל לא כל אחד ואחד היה מוכרח להיות נוגש בעם ישראל. ולכן כל פרט ופרט לא עשה מתוך ציווי אלא מתוך בחירתו. יש הסבר אחר שההשגחה האלוקית גזרה במקצת והם הרעו והטביעו את הילדים בים, שדבר זה לא היה כלול בגזירה של "ועבדום ועינו אותם", שהיא עינוי של עבדות אבל לא השמדה פיזית. ויש עוד תשובות. בכל אופן ברור, שאנחנו מאמינים בהשגחה ואם יש צרות אנו צריכים לפשפש במעשינו כדי לתקן וכל זמן שלא נתקן זאת בשורש זה עלול להימשך חלילה.