המשנה במסכת ברכות פרק ט’, משנה ה’: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". והגמרא שם דף ס’, עמוד ב’ מסבירה בדעת רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה". כך פוסק הרמב"ם בהלכות ברכות פרק י’ הלכה ג’ וכן השו"ע אורח חיים סימן רכ"ב סעיף ג’. שאלתי היא - השו"ע אמור להיות הלכות פסוקות שמחייבות כל אחד מישראל, איך אדם יכול לברך בשמחה דיין האמת על פיגוע, מוות, על השואה, הרי זה מוציא את האדם מאנושיותו, נכון שצריך הרבה אמונה וכו’ אבל זה לא נראה אפשרי כלל?

אין סתירה בין הצער על הצרה, שהוא טבעי, ובין ההכרה שהצרה מאת ד' והיא לטובה. זה כמו שרופא מטפל בחולה ומכאיב לו והחולה צועק מכאב אך יודע שזה לטובה ומודה לרופא על הטיפול.