הבנתי מהרמב"ן לפרשת ויצא ומהגמרא בסנהדרין כי יש חשיבות מיוחדת לנישואין ראשונים (הרמב"ן משתמש במונח מי שהאיש "יודע" ראשונה) כיוון ש"אשת נעורים" היא הכי אהובה וחשובה (הדבר נאמר לגבי העובדה שרחל הפסידה להיחשב האישה "הראשונה"). האם זה נכון? האם יש לכך השלכות מעשיות, לא רק הלכתיות, אלא גם "קבליות" מבחינת הקשר הנשמתי בין בני הזוג? (במה מותר אישה ראשונה מאישה שנייה?) והאם זה אומר שעדיף לאישה להתחתן עם רווק ולא עם גרוש כי אז בעצם היא מוותרת על מעמד מסוים שיש רק לאישה ראשונה או על הטבות מסוימות? (למשל כתוב שמזבח בוכה על מי שמגרש אשתו ראשונה דווקא, ולא על נשים אחרות או שהבנתי שגם בעולם הבא איש קשור לגרושתו ועליו לזונה). אשמח לתשובה מפורטת שתבהיר את העניין הזה על כל צדדיו.

שני צדדים בונים את החיים המוצלחים: אחד הוא טבע האדם ואופיו כפי שנקבע ע"י יוצרו, והשני הוא כח הבחירה הנמשך משכל האדם. הקשר עם אישה ראשונה הוא בהתאם לטבע הבריא שנברא באדם ולנטיות הראשונות שהתעוררו בו. על כן גירוש של אישה ראשונה דומה לפגיעה במזבח שהוא המקשר את עם ישראל הפונה אל אלוקיו. אמנם פעמים שיש מצב לא בריא כמו בגידה או מעילה באמון, שבלית ברירה חייבים להתעלם מהרגש הראשוני ואז צריך להתאמץ יותר כדי להגיע עם הבחירה השכלית להישגים דומים לאלו שהיו בטבע הראשון. וישנם גם מקרים שהזיווג השני הצליח יותר מהראשון - כך נולד שלמה המלך מבת שבע, ולא ממיכל בת שאול שאהבה את דוד אהבה ראשונה. יתכן, ואילו לא הרחיק שאול בכח את מיכל מדוד- היו זוכים להצלחה גדולה שהיתה מקשרת את מלכות דוד למלכות שאול ומונעת צרות רבות. על כן - ברור שנישואים בין רווק לרווקה הם עדיפים רק אם שני בני הזוג הם מתוקנים במידותיהם ובשכלם. אבל במקום שיש אישיות דגולה שקודם לכן היתה גרושה או אלמנה היא עדיפה על רווקה שאיננה קרובה למעלתה.