בבין הזמנים האחרון נפתחתי לנושא של מסורבות הגט, ויש לי שתי בעיות. בעיה אחת היא הנתונים. אני לא יודע מה נכון. ראיתי שיש הסוברים שהתופעה הזאת היא תופעה מאוד רחבה [בלי נתונים אמיתיים] ולעומת זאת ראיתי שיש הטוענים שבעקבות טיפול של בית הדין מספר העגונות לא עולה היום על יותר מ- 30. האם לרב יש נתונים על היקף התופעה? הבעיה השניה היותר עקרונית שקיימת, היא שלאחר התכתבות קצרצרה בפורום "קולך", מישהי כתבה לי כך: "זכותו של כל אחד ליזום גירושין, ולקבל הסכם גירושין הגון. האיש לא יכול להחזיק בחירותה של האישה כקלף מיקוח. לכל אדם, איש ואישה, קיימת זכות החירות, ועל הדיינים לדאוג למימושה. כפי שהסברתי לך, בתשובתי הקודמת, אישה ללא גט היא כבולה. איש ללא גט הוא די חופשי". הדברים נשמעים די הגיוני. כלומר אם נתבונן עכשיו על המצב, המצב הוא שנתוני הפתיחה לא שווים. כי אם האיש רוצה לגרש, ואני מקווה שאני לא טועה, אין לאישה יכולת לסחוט אותו, כמו שיש לו אם היא רוצה להתגרש. מה שגורם למה שנקרא היום "בעיית מסורבות הגט". כעת, אם הבנתי נכון מצד ההלכה, אין פתרונות קסם שלא חשבו עליהם, וכולם יודעים מה בגדר הלגיטימי ומה לא בגדר הלגיטימי, כך שלא מצפה לנו שינוי ממשי מהצד הזה, מה יש לנו לעשות בנידון? לא נראה כי בעקבות בחירת הדיינים האחרונה משהו הולך להשתנות?

לצערי יש הגזמה רבה בנושא. למגזימות במספרים יש אינטרס לנגח את ההלכה. כאילו הגבר "חופשי" והאשה "כבולה". מצד ההלכה הצרופה אין הבדל בין איש לאישה הוא כבול כמותה ויש מסורבי גירושין לא פחות ממסורבות. הסיבות לכך הן בדרך כלל אי הסכמה באשר לחלוקת הרכוש והילדים. אמת היא שיש מציאות קשה שבה גברים מרשים לעצמם לחיות עם אישה אחרת למרות היותם נשואים בעוד שאישה נזהרת יותר, בפרט היא חוששת מללדת ילד ממזר ל"ע. אולם זו מציאות המנוגדת להלכה. ויש תביעה "לשנות" כביכול את ההלכה. אולם זאת התורה לא תהא מוחלפת. השאלה היא, איך ההלכה תתמודד עם מציאות לא הלכתית. אין לכך קשר עם צבע כיפותיהם של הדיינים. (אם כי האפליה המוצהרת במניעת מינויים של דיינים ציוניים היא שערוריה! אולם אשמים בכך לא מעט ארגוני הנשים שטענו שכביכול יש הבדל בין פסיקותיהם של הדיינים הציוניים לאחרים). אם מעונינים להחיש את עבודת בתי הדין יש צורך בשינויים ארגוניים כגון הוספת הרכבים וכדו' ולא בהלכה ופוסקיה.