אני נוהג לעשות התבודדות ולהתפלל להשם. האם מותר לשתות וודקה ולהתפלל להתבודד לדבר עם השם יתברך כשאני שתוי ? כי זה מחזק לי מאוד ת'תפילה ויש לי מזה יותר בטחון לתפילה מאוד מאוד, ויוצאים לי יותר דיבורי אמת ודמעות.

כתוב מפורש בחז"ל ששתוי לא יתפלל. וע' על כך במהר"ל בנתיב העבודה בפרק ב': "כי כאשר מסיר אזנו מן התורה התפלה נמאסת והיא תועבה לגמרי אל השי"ת, וכמו שאמרו (עירובין ס"ד ע"א) תפלת שכור תועבה. וענין זה כי תועבה נקרא כאשר האדם נוטה אל ענין זר כמו שכתוב בכל העריות שהם זנות של חמרי תועבה היא שתראה מזה כי מי שהוא מושך אחר הגופני יותר מדאי עד שנעשה בעל גוף והוסר השכל מכל וכל דבר זה הוא תועבה אל השם יתברך, ומפני כך תפלת שכור תועבה כי השכור כבר סר ממנו השכל עד שנעשה גופני, וכאשר מתפלל אל השם יתברך לעשות צרכיו, וכאלו הוא רוצה שהשם יתברך יתן לו שאלתו למלאות תאותו הגופנית כמו שהוא עתה שכור בעל גוף בלא שכל והרי תפלה הזאת בודאי תועבה היא אל השם יתברך. כי ראוי שיתפלל האדם שיתן לו השם יתברך צורכו כדי שיעבוד השם יתברך וילמוד תורה ואז תפלתו בודאי רצויה אל הקדוש ברוך הוא, אבל השכור בעת אשר נטה אל ענין הגוף ביותר ומתפלל אל השם יתברך שיתן אליו צרכו, והתפלה היא כמו שהאדם הוא בשעת תפלה שהוא בעל גוף לגמרי ויתן לו עוד שיהיה נמשך אחר הגוף לגמרי ודבר זה הוא תועבה בודאי. ועל זה אמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, כי מאחר שהוא דוחה התורה שהיא שכלית בשביל התפלה שהוא לצורך חיות גופו אם כן תפלה כמו זאת היא לצורך גופו בלבד, שאם היה תפלתו שיתן השם יתברך אליו צורך חיותו כדי שיעבוד השם יתברך וילמד תורה שהוא דבר שאינו ענין גופני אם כן למה מסיר אזנו משמוע תורה, ומאחר שמסיר אזנו משמוע תורה אם כן התפלה היא לצורך גופו בלבד ודבר שהוא לצורך גופו בלבד דבר זה הוא תועבה. עד כאן דברי המהר"ל. נמצאנו למדים, שההכנה הנכונה לתפלה היא לימוד תורה וברור הרצון שאנו צריכים לשאוף אליו. כל הפעולות האחרות שנועדות להביא את האדם לנגוע בעצמו הם לא הכנות טובות לתפלה. כל פעולה שנועדה לגרום לערפל מחשבתי ותודעתי אינו טוב, למרות שבמובנים אחרים זה מביא ליכולת להשתחרר מכבלי החשיבה הדוגמתית. ביום רגיל הריכוז המחשבתי היא הדרך המובחרת בעבודת ה'. רק בפורים יש היתר לעבוד את ה' שלא בדרך של התרכזות מחשבתית אלא דרך העלמת בהירות המחשבה ודיבור ממקור אחר.