האם מותר להשתמש בציצית צמר שנקנתה לשם כבוד או גאווה בגלל שהיא צמר? מה נחשב הנאה מעבירה?

חז"ל הורו לנו שלמרות שאנו מקיימים מצוות שלא לשמה, מתוך שלא לשמה בא לשמה. מצד שני, חכמים הזהירו שלא ללמוד שלא לשמה. אולם מי שמעיין היטב רואה שעיקר ההזהרה של חכמים נוגע ללמוד תורה. בקיום מצווה אם אדם בפועל מקיים את המצווה ומודע לכך שמקיים מצווה אין הרצון לכבוד מפקיע משם מעשה המצווה. ודאי שהמטרה שלנו היא להגיע לקיים מצוות לשם שמים. אולם חז"ל הבינו שאין סיכוי שאדם מיד יקפוץ למדרגות עליונות של קיום לשם שמים. לכן הם הורו לקיים מצוות בכל מצב ואם הזמן במשך השנים הכוונות ילכו ויזדככו. במקרה שאתה מדבר עליו, לא מדובר שאדם עושה את המצווה רק משום גאווה. מדובר שיש תערובת של מחשבות וכוונות. אדם גם חושב לשם מצווה וגם לשם כבוד. במקרה של עירוב מחשבות, ודאי שאדם יעשה את המצווה. מעט האנשים שמגיעים למצב נקי בעשיית מצווה רק לשם שמים. בכל אופן, בציצית הענין לא נוגע לשם מה נקנתה הציצית אלא השאלה היא בכל עת שאדם לובש אותה האם ילבש אותה לשם גאווה. בכל אופן, אחת העצות לא לדבר על כך שלובש ציצית צמר. ילבש וישתוק ולא ישים לב לכך שלבוש ציצית צמר.