1. באיזה גודל צריכה להיות הציצית? 2. האם לילדים ניתן להקל בשיעור הציצית? 3. האם אפשר לקיים מצוות ציצית בכך שמתעטפים בטלית בתפילה?

שלום וברכה, 1. לכתחילה רצוי שבגד הציצית יהיה בגודל 96 ס"מ אורך (48 ס"מ מקדימה ו48 ס"מ מאחורה) ו48 ס"מ רוחב (2 אמות אורך ואמה רוחב). אפשר גם לברך על הציצית כאשר הוא באורך 72 ס"מ אורך (36 ס"מ מקדימה ו36 ס"מ מאחורה) ו48 ס"מ רוחב (אמה וחצי אורך ואמה רוחב). מסתבר שניתן לברך גם כאשר האורך הוא 72 ס"מ והרוחב הוא 36 ס"מ (אמה וחצי אורך ושלשת רבעי אמה רוחב). ראה מ"ב (סי' טז ס"ק ד). על בגד בשיעור פחות מזה אין לברך. אולם אין למחות במי שמברך על ציצית הקטן משיעור זה שיש לו על מי לסמוך (ראה מנחת אשר במדבר סימן לו, אות ד). 2. ילדים עד גיל שש עוד לא הגיעו למצות חינוך למצות ציצית, ונוהגים להרגילם במצות ציצית לחבב עליהם המצוות. בגילאים אלה יכולים ללבוש בגד בכל גודל המתאים להם, ואפשר לחנך אותם לברך על הציצית (ראה שבט הלוי ח"ג, סי' ו, הליכות שלמה פ"ג אות ד). מגיל שש יש להקפיד על ציצית לפחות בגודל 24 ס"מ מקדימה ו24 ס"מ מאחורה, ו24 ס"מ רוחב, והילד יכול לברך על זה (סידור הרב בעל התניא). 3. מי שיש לו בגד של ארבע כנפות חייב בציצית כל היום, ונהגו ישראל ללכת תמיד עם בגד של ארבע כנפות עם ציצית כדי לזכות בקיום המצווה. אולם מי שיש לו ציצית בשיעור קטן ויש ספק על הברכה נכון לברך על הטלית ולפטור בברכה את הציצית (משנה ברורה סי' טז, ס"ק א). מקורות והרחבה: 1. גודל מינימלי של ציצית כתב השולחן ערוך (סי' טז): "שיעור טלית שחייב בציצית שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו". מה שכתב השו"ע 'ראשו ורובו של קטן' הכוונה לילד בן תשע (מ"ב ס"ק א). דנו הפוסקים כמה הוא שיעור זה. ראה בפסקי תשובות (אות א) אופן החישוב והספקות השונים. למעשה כתב המ"ב (ס"ק ד): "ומנהג אנשי מעשה לדקדק שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו ונקב בית הצואר אין עולה למנין ובטלית קטן כזה יצא מן הספיקות ויכול לברך עליו ועל כל פנים לא יפחות מג' ריבעי אמה באורך לכל צד דאל"ה יש בו חשש ברכה לבטלה כי כתבו האחרונים שמדדו ונמצא ששיעור ראשו ורובו של קטן הוא אמה וחצי". הרי שלדעת המ"ב ראוי שגודל הציצית יהיה אמה לפניו ואמה לאחריו, אבל ניתן לברך גם כאשר מדובר בגודל שלשת רבעי אמה מקדימה ושלשת רבעי אמה מאחורה. המשנה ברורה לא כתב מהו הרוחב המינימלי של הציצית. המ"ב הביא (ס"ק ד) את דעת הדרך חכמה שכתב שמספיק חצי אמה ברוחב. אולם המשנה ברורה נקט ששיעור זה קטן מדי. דעת המהר"ח פלאג'י (שהמשנה ברורה סמך על דבריו בעניין שיעור האורך, כמבואר בשער הציון ס"ק ח) כתב ששיעור המינימלי לרוחב הוא שלשת רבעי אמה. כמה זה אמה בסנטימטר? נחלקו החזון איש והגר"ח נאה כמה ס"מ יש באמה. לדעת החזון איש שלשת רבעי אמה הם 43.2 ס"מ ואמה כ58 ס"מ. לדעת הגר"ח נאה שלשת רבעי אמה הם 36 ס"מ ואמה 48 ס"מ. דעת הפוסקים למעשה בחישוב בסנטימטר: דעת המשנה ברורה: כאמור המ"ב סבור שלכתחילה צריך אמה מכל צד, וניתן לברך גם על שלשת רבעי אמה לכל צד. אם נחשב את שיטת המשנה ברורה לפי מידות הגר"ח נאה (שכך עיקר לדעת רוב הפוסקים) יוצא שלכתחילה יעשה 48 ס"מ לכל צד, וניתן לברך גם על 36 ס"מ לכל צד. לגבי הרוחב, המ"ב לא הזכיראת השיעור, אבל יתכן שלדעת המשנה ברורה די בשלשת רבעי אמה רוחב – 36 ס"מ כדלעיל. דעת החזון איש: דעת החזון איש (סי' ג, ס"ק לא) שאם עושים אמה לרוחב ניתן להסתפק בשיעור שלשת רבעי אמה לכל צד באורך. וכך כתב הגר"י נויברט (חינוך הבנים למצוות בדיני קטן' סע' כג) בדעת החזון איש וכך פסק להלכה שצריך להיות 60 על 90 ס"מ. אולם מצינו שהחזון איש הורה למעשה להחמיר יותר, וז"ל (שם): "אבל הרי הוזהרנו על יראת הוראה למעשה אנו נוהגין לעשות אמה לפניו ולאחריו ונמצא ב' אמות ורחבו אמה". לשיטתו השיעור הוא כ58 ס"מ רוחב ושיעור כפול לאורך. החזון איש הורה לעגל למעלה ולעשות את גודל הציצית 60 ס"מ לכל צד וברוחב (ראה קובץ אגרות ח"א, סי' י ושונה הלכות ס"ו). דעת הבן איש חי והגר"מ אליהו: כתב הבן איש חי (לך לך, יב) שהוא הורה בתשובה לעשות הרוחב כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים. הגר"מ אליהו (מאמר מרדי לימות החול, פרק ז הלכה עח) הביא כמה דעות, אבל למעשה כתב על פי הבן איש חי שנוהגים כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים שזה 72 ס"מ על 48 ס"מ. דעת הגר"ע יוסף: בספר הליכות עולם (לך לך ד) כתב: "לכתחילה אין לברך על טלית קטן אלא אם כן יש בו כשיעור שתי אמות אורך (תשעים וששה סנטימטר) על אמה רוחב (ארבעים ושמונה סנטימטר). ושיעור זה הוא מלבד הנקב של בית הצואר. (כלומר שצריך שיהיה שיעור הטלית אמה מלפניו ואמה מלאחריו מלבד הנקב. וחצי אמה מכל צד ברוחב הטלית שעל כל כתף). אבל פחות משיעור זה אף על פי שיכול ללבוש לקיים מצוות ציצית מכל מקום לא יברך עליה, שספק ברכות להקל. אלא יברך על טלית גדול, ויכון בברכתו לפטור טלית קטן. והמנהג שאין מברכין כלל על טלית קטן". הכתפיות: "הכתפיות צריכות להיות רחבות ולא כרצועות" (מ"ב סי' טז, ס"ק א). כף החיים (ס"ק ו) ביאר בשם פתח הדביר שהכוונה שצריך רוחב שלש אצבעות (לשיעור גר"ח נאה – 6 ס"מ, ולשיעור חזון איש 7.2 ס"מ). החזון איש כתב (סי' ב ס"ק ט): "צריך ליזהר שלא יהיה נקב בית הצואר מרובה על שום כתף, ובמשנה ברורה לא כתב כן, אבל אין להקל בזה שהוא נוגע לדאורייתא". הגר"ע יוסף בהליכות עולם (שם, סוף הערה ד) נטה לדברי החזון איש. נקב בית הצוואר: המשנה ברורה כתב שנקב בית הצואר אינו עולה למנין (טז, ס"ק ד). החזון איש (סי' ג, ס"ק לא) כתב שצריך שכל אחד מן הכתפים יהיה מרובה על בית הנקב ואז גם בית הצואר מצטרף לשיעור. שיטות המקילים רבים נהגו (ונוהגים) להקל בשיעור ציצית, והפוסקים כתבו כמה טעמים ללמד עליהם זכות ולהסביר את המנהג. ערוך השולחן (סוף סימן טז) כתב שצריך שיעור רק בטלית גדול, אבל בטלית קטן כל בגד של ארבע כנפות חייב בציצית. האגרות משה (יו"ד ח"ג סי' נב אות ב) כתב שכיון שנהגו להטיל ציצית בבגד קטן הרי שהדבר נהפך למנהג מחייב ומברכים על מנהג. המנחת אשר (במדבר סימן לו, אות ד) כתב בביאור הדברים שאין צריך שיעור אלא לחיוב ציצית אבל לא צריך שיעור לקיום המצוה, שכל המטיל ציציות בכנפי כסותו ונושא עמו חותם של עבדות מקיים מצוה, אף שאין חיוב אלא בבגד גמור שיש בו שיעור עטיפה, שלא חייבוהו בציצית אלא בראוי לעיטוף ע"ש. ראה עוד פסקי תשובות (סי' טז, הערה 15). 2. לגבי גיל החינוך בציצית ראה כף החיים (סי' יז ס"ק י) שיש אומרים שהוא מגיל תשע. יש אומרים מגיל 6-7, תלוי בפיקחותו של הילד, ויש אומרים לחנך מגיל שלש על פי הפסוק "שלש שנים יהיו לכם ערלים ובשנה הרביעית". (פשוט שמי שאומר לחנך מגיל שלש זה משום חביבות המצווה וקדושתה ולא מעיקר הדין). כתב המשנה ברורה (יז, ס"ק ט): "ושיעור טליתו כתב בפמ"ג בסי' ט"ז ובדרך החיים שהוא כדי להתעטף בו ראשו ורובו שלו ומשערינן בקטן עצמו שמתעטף בו לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור אז צריך אביו להטיל בו ציצית ולברך עמו ואם אין בו זה השיעור אין מברכין עליו". עכ"ד. לדברי המ"ב יוצא שילד בן תשע בגודל בינוני מברך רק על ציצית בשיעור שגדול מברך עליו (שהרי גדול מברך על שיעור שילד בגיל תשע יכול להתכסות בה ראשו ורובו). לעומת זאת בסידור הרב בעל התניא כתב שבקטנים שהגיעו לחינוך דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג שנים אפשר להקל ולסמוך על דברי האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד (זה יוצא בס"מ - 24 ס"מ לפניו ו24 ס"מ לאחריו). בספר 'חינוך הבנים למצוות ודיני קטן' לגר"י נויברט כתב שאולי בקטן יש לסמוך על דעת ערוך השולחן שבטלית קטן אין שיעור. עכ"ד. ונראה לענ"ד שיש לסמוך על דברי הרב בסידור בתוספת כל ההסברים שהובאו לעיל (ערוך השולחן, אגרות משה ומנחת אשר) מדוע רבים, אף מעל גיל בר מצוה, לובשים ומברכים על ציצית שאין בו שיעור כדבעי. כל טוב!