במהלך תפילת שבת, במקום שפושטים את הטליתות, מישהו בטעות לקח את טליתי והשאיר לי את טליתו. כמובן שניסיתי למוצאו ותליתי שלט אבל לא מצאתי. מן הסתם הוא כלל לא שם לב (הטליתות שלנו מאד דומות) ומשתמש בשלי עד היום, אני יכול להשתמש בשלו? ואולי גם נראה לומר שהוא מוחל-מעצם שימושו.

הגמ' במס' בבא בתרא דך מו ע"א מביאה מקרה דומה: ת"ר: נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן - הרי זה ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו, בבית האבל או בבית המשתה - הרי זה לא ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רב: הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואמר לי: וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי? אמר רב חייא בריה דר"נ: לא שנו אלא הוא, אבל אשתו ובניו - לא. והוא נמי - לא אמרן אלא דא"ל טלית סתם, אבל טליתך - לא, האי לאו טלית דידיה הוא. העיקרון העולה מדברי הגמרא הוא, שהיכן שאפשר לומר שישנה מחילה מצד הבעלים על החפץ שלו, כגון: שניתן לתלות באפשרות שנתן למוכר על מנת למכור ולא אכפת לו אלא רוצה מהאומן רק את דמי החפץ, והאומן מכר בטעות חפץ דומה של אחר, והחזיר לאחר את החפץ של הראשון, מותר לאחר להשתמש בחפץ כי אין הקפדה של הראשון. במקרה שלנו מדובר שהבעלים לקח את הטלית שלך, וכיון שהוא משתמש בה כאילו הייתה שלו, עצם השימוש בה הוא מחילה על השימוש שלך בטלית שלו, שהרי הוא יודע שרק באופן זה של מחילה הדדית יוכל גם הוא להשתמש בשלך, וגם ניתן להחשיב את השימוש שלך כדמי גביה על השימוש לו בטלית שלך. לכן למעשה אתה יכול להשתמש בטלית שלו, אך עליך להמשיך לפרסם מודעה באותו מקום שאתה משתמש בטלית שהוחלפה ושאתה מוכן להחליף לכשיבוא, ולהשאיר את פרטיך. במידה ויתבע ממך להחליף בחזרה כמובן שצריך לעשות כן. הרב ניר אביב