ישנם אגודות צדקה וחסד האוספות חמץ לקראת הפסח מוכרות אותו לגוי ולאחר הפסח משתמשים בו לצרכי הצדקה והחסד שלשמו נאספו. א. האם דבר זה ראוי וטוב לנהוג כך? ב. האם ישנו הבדל ברמה ההלכתית בנוהג זה בין התורם (האדם הפרטי) לבין האוסף (האגודה)? ג. מה היא סיבת ההיתר ההלכתי היותר רחב (אם קיים) לאגודות אלו להסתמך על מכירת החמץ?

מצות צדקה היא מצוה גדולה בפרט בערב פסח. מטרת האוספים לתת לעניים כסף ולאו דווקא מצרכי מזון לכן המכירה היא אמיתית