אם הקב"ה ברא את האדם ורצה לתת לו את התורה, מדוע הוא חיכה עד אחרי יציאת מצרים?

יש עיקרון שאותו אומר המהר"ל במספר מקומות. סדר בריאת העולם שקודם נברא החומר ורק בסוף באה הצורה ומשלימה את מה שחסר בחומר. הרעיון הוא שדברים שיש בהם כוח להביא שלמות לעולם הם באים לעולם רק בשלב האחרון. המהות של הדברים השלמים שהם יכולים לבוא רק בשלב האחרון שהרי הם באים להשלים את המציאות. כך גם בנוגע לתורה, שהיא הצורה והנשמה של כל המציאות. קודם הקב"ה גומר לברוא את השבעים אומות. רק לבסוף הקב"ה בורא את עם ישראל. עם ישראל הוא הצורה והנשמה של כל האומות. ובודאי שאם עם ישראל נברא לאחרונה רק אז ניתן לתת את התורה לעם שמתאים לנשמת התורה.