במניין שלנו קורה מדי פעם שבאמצע השבוע אין מי שיודע ממש לקרוא בתורה. ואיך שהוא מישהו מתכונן בזמן חזרת הש"ץ וקורא בסיוע של "לחשן". זה כמובן לא כל כך טוב, כי צריך כל הזמן לתקן לקורא. והנה איתרע הדבר שביום א’ של חוה"מ פסח לא היה מי שיודע לקרוא. וה"קריאה" הייתה, כמו שאומרים הצברים, "על הפנים". שאלתי: הקריאה כל כך ארוכה לשלושה הראשונים, מן "שור או כשב או עז" עד סוף פרשת המועדות. מבחינה עניינית די היה לקרוא 9 פסוקים, 3 לכל עולה, ורק את הקטע העוסק בעניין הפסח, הנפת העומר, ספירת שבעה שבועות, ואולי גם שתי הלחם בשבועות. זה כבר הרבה יותר מתשעת הפסוקים ההכרחיים.. את "והקרבתם" פחות או יותר מכירים. וכך ניתן היה גם לקרוא לאט ו"בפיקוח". לפחות כך יש לנהוג כאשר אין מי שיודע לקרוא כהלכה. לא בדקתי, אבל ייתכן שצריך היה לעשות כן גם במקרים אחרים של קריאת התורה ביום חול. בכלל, למה מ ל כ ת ח י ל ה לא מסתפקים בקריאה זו? הרי זה יום שעושים בו מלאכת דבר האבד וצורכי החג. זה גם יכול לצאת ביום שישי. נוסיף על כך שלמנהג הגר"א יש גם שיר של יום ארוך ביותר (ע"ב פסוקים). מה יש צורך לקרוא ביום זה על ראש השנה, יום כיפור וסוכות? אמנם במקורות נזכרת הקריאה בכינוי "בתורא" ("שור או כשב..." ) אבל זה יותר לסימן מאשר לחיוב. וגם לא נזכר עד היכן קוראים. גם לקריאה בשני וחמישי בימות החול: לא אחת המקובל לקרוא ארוך מאוד, בעוד שניתן היה לקרוא מספר קטן בהרבה של פסוקים, ובכלל זה את ההפסקה בין גברא לגברא לעשות במקום "טוב". זה עלול להישמע קצת "רפורמי", אבל לפחות כשאין קורא מיומן ניתן היה להסתדר בזה. ועוד: לפני שנים רבות לימדתי בבית הספר החקלאי עיינות בסקטור הדתי. על התלמידים היה עומס עצום של שעות לימודים ושל שעות עבודה חקלאית. השכמנו מאוד, באנו לתפילה, למדנו שיעור ראשון, ורק אז אכלו ארוחת בוקר ושבו לספסל הלימודים. נהגו שם לומר ברכות השחר, ברוך שאמר, אשרי וישתבח, וכו’, תפילת העמידה עם קדושה בלא חזרת הש"ץ, רק מזומור התחנון "לדוד אליך נפשי אשא", קריאת התורה בימים שיש קריאה, ומכאן עד סיום התפילה. כך נהגנו בנח"ל בתקופת הטירונות הלוחצת, כאשר בפרק זמן קצר ביותר היה צריך גם לאכול בחטף, לצחצח מסטינגים, נעליים, נשק סידור המגורים ו-למסדר הבוקר. ידיד מכובד שלי נוהג לברך ברכת המזון בחול בנוסח הקצר, ורק בשבת וימים טובים לברך הברכה המלאה. ייתכן שאם היינו נוהגים בימי חול שלא להאריך, ושתפילת שחרית לא תהיה בת 40 דקות ויותר כאשר צריך לרוץ אל ההסעה בלי לטעום יותר מכוס קפה - ייתכן שרבים יותר היו באים להתפלל בציבור במקום בבית. זו בעיה. בגלל זה לא תמיד יש מניין.

יש בדברי חכמים התחשבות בפועלים או במי שצריך ללכת לדרך. כמו כן, תוקנה תפלה קצרה למי שנמצא בעת צרה. בנוגע לברכת המזון ניתן להשמיט את התוספות מעבר לברכת האל אבינו. לגבי קריאת התורה מדובר על תקנות קדומות . ודאי שקריאת התורה חשובה משיר של יום. ניתן לוותר על שיר של יום ולא על קריאת התורה. הסיבה לכך שקוראים את כל פרשת המועדות בפסח זה משום שפסח הוא הבסיס לכל ג' הרגלים.