לרב דב ליאור שלום. בהמשך לתשובת הרב לשאלה על יחס התורה לרוצח בשגגה, שקוראים לו "רוצח" אף לאחר הגלות. הרב אמר שאין לדמותו ללוקה, שם התורה אומרת שהוא "אחיך" לאחר שלקה. רציתי לשאול, כשאנחנו מדברים על "רוצח" שגלה, בעצם אנחנו מדברים על אדם שהרג בשוגג בלא שנאה, לא על רוצח אכזר. אם כן, אם אדם זה גלה, על כל הקשיים הכרוכים בכך, ושהה פרק זמן, לפעמים נכבד, במחיצתם של הלויים מרביצי התורה ולבו נשבר בקרבו (והמסילת ישרים מביא את הורג את הנפש כדוגמא למעשה שאחרי התשובה נחשב כנעקר מן המציאות) איזה תועלת יש בלזכור לו את המעשה שעשה בשוגג ולהמשיך לקרוא לו בשם רוצח? ומה שהרב כתב שאין להשוות למי שלקה, אבל הרי זו הרבותא של התשובה, שהיא מכפרת גם על העברות החמורות ואפילו על המרדים, קל וחומר על השגגות?

יש מחלוקת תנאים בסוף פרק שני של מסכת מכות מה קורה כשאותו רוצח בשגגה שב לעירו אם הוא חוזר למעמדו או לא.