בחודש האחרון התחלתי לעשות מחקר על תעשיית הבשר בישראל וגיליתי דברים מזעזעים. אני לא משווה עכשיו בין החמלה של האדם כלפי יהודי, אוייב או כל אדם אחר, אני מדברת על חמלה בסיסית כלפי בעלי חיים המוזכרת במקומות רבים בתורה. הדרך שבה מגדלים את בע"ח במדינתנו עוברת את הגבול המוסרי. אפרוחי התרנגולים הזכרים בתעשיית הביצים מושלכים לפחי זבל, עד שמתים באיטיות ממעיכה וחנק. בחווה ממנה מיובא רוב הבשר הכשר בישראל תועדה שחיטה מזעזעת ורשלנית של פרה שהוציאו את איבריה מיד אחרי השחיטה בעודה בהכרה. את עגלי הפרות לוקחים מהן ולא נותנים להם את המזון שהם זקוקים לו ולכן נהיים חולים. לא נותנים להם מקום ללכת כמה צעדים כדי שיהיו שמנים ללא שרירים, כדי שיהיה טעים לאדם. לאווזים דוחסים לגרונות כמויות אוכל במידה כה מוגזמת שמתקשים לנשום כי הכבד שלהם לוחץ על הריאות. כל זה רק קצה הקרחון. קשה לי מאד להבין מה עומד מאחורי "לא תאכל גדי בחלב אימו" אם לא מסר חד וברור להזהר, על אף הרצון שלנו לאכול חיות, לדאוג שהדבר לא יבוא באכזריות כלפי בעלי החיים. מדוע לא מתעסקים ב"לא תאכל גדי בחלב אימו" המוסרי ולא רק המעשי. מדוע מהגן מלמדים שצריך לאכול את הבשר והחלב בכלים נפרדים ולחכות כך וכך שעות ביניהם ולא מלמדים על היחס לבעלי החיים אותם אנו אוכלים? ומה תפקידנו בתור דתיים במאבק נגד תעשיית הבשר?

כנראה שהארת הארה חשובה שיש להתבונן בה. לא זכור לי שמסבירים את איסור בשר וחלב כדרך למניעת צער בעלי חיים. אולם לא צריך להיתפס בטעמי איסור בשר וחלב. חכמים מפורש דיברו על צער בעלי חיים. לפי חלק מהדעות איסור צער בעלי חיים הוא ממש איסור מהתורה.