א. עיסה קשה שגולגלה ואחר בושלה במים או בשמן עמוק האם מחוייבת בחלה? ב. עיסה רכה אך לא נוזלית (כמו עיסת "סופגניות מהירות" של חנוכה) האם מחוייבת בחלה אם נאפתה? ומה הדין אם טוגנה? ג. מחלקים בהלכה בין שמן עמוק שהינו כמו בישול לבין מעט שמן על האילפס שלא ידבק - שהינו כמו אפייה. מה הדין של כמות שמן רגילה לטיגון שאיננה דקה ואיננה עמוקה? תודה

שלום וברכה, א. עיסה שבלילתה קשה (=עבה, שאם הופכים את הקערה היא תישפך כאחת) שנילוש על דעת לבשל או לטגן בשמן עמוק - יש להפריש חלה ללא ברכה. ב. עיסה שבלילתה רכה: אם אתה אופה אותה – יש להפריש חלה בברכה לאחר האפייה (שולחן ערוך שכט ב, שבט הלוי ח"ח רמד). אם אתה מטגן אותה בשמן עמוק פטורה מחלה. ג. מעט שמן שלא ידבק – דינו כאפייה. שמן עמוק – דינו כבישול. באמצע – יש בכך ספק (ראה משנה ברורה קסח נו, וזאת הברכה עמ' 23). לכן מספק בטיגון כזה יש להפריש חלה הן בבלילה עבה והן בבלילה רכה (בבלילה רכה יפריש אחרי הטיגון כנ"ל). מספיק להפריש חתיכה כלשי לחלה. מקורות והרחבה: א. מעיקר הדין לא צריך להפריש חלה כשלש את הבצק על דעת לבשל, כמבואר בשולחן ערוך (שכט ג). אך הש"ך (ס"ק ד) כתב שיש להחמיר ולהפריש ללא ברכה לחוש לדעת רבינו תם שעיסה עבה חייבת בחלה משום שהולכים אחר שעת הלישה שהיתה עיסה עבה. וכן כתב הבן איש חי (ש"ש שמיני ד). וכתב החזון עובדיה (יום טוב עמ' סח) שהיא פטורה, אך טוב לחוש לדברי הש"ך ולהפריש. ב. ואם הפרישו מהבצק של בלילה רכה לפני האפיה יש להפריש שוב לאחר האפייה בלי ברכה (דרך אמונה ביכורים ו קה). ג. כתב השולחן ערוך (שכב ד) שאין שיעור לחלה, ומפרישים כלשהו. וכן כתבו החזון עובדיה פסח (עמ' קעח), והגר"מ אליהו. וברמ"א (שכב ה) כתב שנוהגים להפריש כזית., ראה ספר הכשרות (יד הע' נז). בנידון שלנו שמדובר בספק די להפריש כלשהו.