בהלכה ישנו דיון האם חרש ואלם יכולים להצטרף למניין שכן הם נחשבים לשוטים. מעציב אולי לחשוב שההלכה מוסיפה ומקשה ואף מכנה בשמות אדם שהטבע התאכזר אליו, ומתייחסת אליו בצורה שכזאת. כיצד זה ייתכן?

קודם כל יש לציין שהכוונה היא רק למי שהוא גם חרש וגם אילם. בימינו, האחרונים דנים שכיוון שמלמדים אותם היום לתקשר ומתוך התנהגותם רואים שהם מבינים, הם יוצאים מכלל שוטה.