ראיתי בתשובות שאת קריאת ההפטרה יכול רק בעל המפטיר לקרוא ואי אפשר להתחלק עימו. אני מכיר בבתי כנסת תימניים שמתבצעת חלוקה של ההפטרה (לא תמיד), כלומר שני אנשים קוראים את ההפטרה פסוק לאחד ופסוק לשני. האם מנהג זה עובר על דין ופסול? אם כן מניין יכול להיות שהגיע מנהג זה? האם יש מקורות מהם אפשר ללמוד על הנושא?

במקומות שנהגו כן אין צריך לבטל מנהגם מאחר שיש להם על מי לסמוך, אך לכתחילה אינו מנהג רצוי. הרחבה ומקורות: המנהג שהזכרת הובא בתשובת הריב"ש בסימן מ' (הובאו דבריו בב"י בסימן רפ"ד) וז"ל: "הוספת לשאול שמפטיר אחד קורא פסוק אחד והשני פסוק אחר וקורין אותה בדילוג וזה מנהג טעות כי המפטיר שקרא בתורה מפני כבוד התורה צריך שיקרא הוא כל ההפטרה" עכ"ל הריב"ש. הריב"ש פוסל את המנהג הזה בגלל הגמרא במגלה דף כג,א שאומרת שהמפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה ואם קוראים שניים בדילוג הרי אחד מהם לא קרא בתורה תחלה. דברי הריב"ש לא נזכרו בשו"ע (ובמשנה ברורה הובא בשם העטרת זקנים) ומכאן יש פתח לקיים מנהג זה כפי שיבואר בהמשך. המנהג שהזכרת אינו מוכר לי אך ראיתי בשו"ת עולת יצחק לרב יצחק רצאבי שליט"א (ח"ב סימן ק"ד- ק"ה) שמזכיר מנהג דומה, שמקורו מדרום תימן, שם נהגו שאם קטן רוצה לעלות להפטרה עולה אביו למפטיר ומברך ברכה ראשונה של ההפטרה וקורא שניים או שלושה פסוקים ואח"כ ממשיך בנו וקורא שאר ההפטרה ומשייר שניים שלושה פסוקים אחרונים שאותם קורא אביו ומברך האב ברכות האחרונות. ויש נוהגים שהקטן ממשיך כל ההפטרה והאב רק מברך ברכות האחרונות. בשו"ת עולת יצחק הנ"ל דן ומקשה על דברי הריב"ש ומעלה שאפשר שאין דבריו מוכרחים להלכה ואחת הראיות שהוא מביא היא שהב"י והריב"ש עצמם נחלקו בעניין דומה בסימן רפ"ב בעניין קטן שעולה למפטיר שהגדול עומד וקורא בתורה במקומו והקטן קורא ההפטרה בלי לקרות בתורה תחלה ודעת הריב"ש דאינו מנהג יפה והב"י חלק עליו שבזה שהגדול עולה למפטיר ניכר כבוד התורה אע"פ שהקטן שקורא ההפטרה לא עלה בעצמו (וכעין זה אפשר להביא ראייה מדברי הרמ"א בסימן רפ"ד סעיף ד' שאם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאמרה ומסביר המשנ"ב שאע"פ שצריך לקרוא בתורה תחלה מ"מ בדיעבד אמרינן שגם בזה איכא כבוד לתורה שניכר הדבר שקראו בתורה תחלה לשם מפטיר). וכתב הרב רצאבי, אם כן, כ"ש למנהג שלנו שהראשון שמתחיל לקרוא ההפטרה קרא בתורה תחלה. הראייה העיקרית שעליה מסתמך הרב רצאבי הלכה למעשה היא מתכלאל כתיבת יד של אחד מחכמי תימן הגדולים לפני כשלוש מאות שנה, מהר"ר יצחק ונה זצוק"ל, שם הוא מביא להלכה שיכול אחד שיעלה למפטיר יקרא ג' פסוקים מן ההפטרה וישב ומי שהוא רוצה לעמוד במקומו יעמוד וישלים ההפטרה. ואם כן, יש לנו עדות מאחד מחכמי תימן הקדומים שלא קבלו את דברי הריב"ש להלכה. אחר כל זאת מסקנתו להלכה, שצריך אחד לקרוא ההפטרה ובמקום שיש מנהג ששניים קוראים א"צ לבטל מנהגם כי יש להם על מי שיסמוכו. וכמו כן, גם במקום שלא נהגו כן מכל מקום בשעת הדחק, כגון: שיש שני חתנים ושניהם רוצים לקרות ההפטרה, אפשר לסמוך על דברי הרב יצחק ונה הנ"ל ששניים יקראו (אחד יברך ויקרא ג' פסוקים בתחלה ובסוף והשני יקרא באמצע או שיקראו פסוק פסוק כפי שהזכרת. אמנם שם הזכיר הרב רצאבי שיש עדיפות לפתור את העניין בדרכים אחרות עיין שם אך חתם את דבריו שאם הדרכים הנ"ל לא מקובלות על הצבור ויכולים לבוא לידי מחלוקת יכולים לקרוא שניים כנזכר לעיל). הרב ישי ואדעי