אני מתפלל בבית הכנסת לעדות המזרח, כל שבת בעת קריאת התורה מעלים מוסיפים, לנו שאלות בנושא. א. האם קיימות הלכות המפרטות את נושא המוספים בקרית התורה? ב. האם מתקדמים בקריאה או חוזרים על הקטע עד לעליית המשלים? ג. האם יש נקודה בפרשה [באיזה עלייה] שבה עוצרים עם המוספים? יש לנו מתפלל האומר שכל המוספים עולים עד קריאת העולה לעליית שישי ומהעולה לעליית שישי אין אחריו מוספים. מקריאת ילקוט יוסף ושולחן ערוך לא מצאתי פרק המסביר במדוייק את הנושא. אודה מראש לתשובתכם.

במשנה במגילה (כא.) מובא, שבשני וחמישי וכן בשבת במנחה וכדו' אין להוסיף על שלשה עולים, אולם בשבת מותר להוסיף כמה שירצו, וכ"פ מרן בשו"ע (סי' רפ"ב ס"א). אולם ודאי שאין להוסיף יותר מדאי שלא להכביד על הציבור ובודאי שלא מחמת המוסיפים ח"ו יתענו בשבת עד חצות היום. ולענין שאלתך השניה, הדבר נתון במחלוקת ראשונים: דעת הריב"ש (סי' פ"ד), מותר לעולים הנוספים לחזור על אותה קריאה שקראו קודם, ואין בזה משום ברכה לבטלה, ולמד כן מחנוכה וסוכות שאנו חוזרים על אותה קריאה. אולם דעת הרשב"ץ (ח"ב סי' ע'), שאין לחזור על אותה קריאה כיון שיש בזה חשש ברכה לבטלה, אלא לכל אחד מהעולים יש לקרוא פסוקים חדשים. ומה שהוכיח הריב"ש מחנוכה ופורים אינה הוכחה ששם אי אפשר בדרך אחרת אלא רק לחזור על אותה קריאה. ומרן בשו"ע (סי' רפ"ב ס"ב) פסק כדעת הריב"ש שמותר לכל עולה לחזור על אותה קריאה ואין בזה חשש ברכה לבטלה. וגם הרמ"א שם אע"פ שהביא דעת הרשב"ץ להלכה סיים "ונוהגים כסברא ראשונה", דהיינו, דעת הריב"ש. אולם מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' רפ"ב סק"ג) כתב, שאע"פ שהריב"ש מתיר ומרן פוסק כמוהו, מ"מ ירא שמים לא יעלה לתורה אא"כ קוראים לפניו פסוקים חדשים, שיש לחוש לדעת הרשב"ץ, ומה גם שעי"ז יוצא ידי כולם, וכ"פ הרבה מהפוסקים להחמיר בזה. לכן לעניות דעתי טוב לקרוא לכל עולה פסוקים חדשים, וכדעת הרשב"ץ ומרן החיד"א, ובתנאי שהדבר לא יוצר מחלוקת ח"ו. ולענין שאלתך השלישית, אפש להפסיק בכל מקום, ובתנאי שלא תשתבש הבנת הענין, והמקום בו מפסיקים יהיה לברכה ולטובה.