מצאתי הגדרה למוקצה: אסרו חכמים להזיז חפצים ממקום למקום בשבת. מוקצה, לשון הבדלה, דיחוי, הרחקה, שמורחק ודחוי החפץ משימושם של בני אדם בשבת. טעם האיסור: גדרו חכמים גדר שמא חס ושלום יבואו לאיסור מאחד מלט’ מלאכות אסורות בשבת, הוצאה מרשות לרשות. דהיינו במקום שאין ערוב, אסור להוציא חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד ולהפך. ואם יהיה אפשר לטלטל כל חפץ, יש חשש שיוציאו מרשות לרשות. עוד טעם כתב הרמב"ם לאיסור מוקצה: כדי שהשבת לא תראה בעייני בני אדם כיום חול על ידי הזזה כל החפצים למיניהם. וכן יש חשש שבטעות יבוא לחלל שבת בחפצים אלו מחמת שישכח שהיום שבת. עכשיו שאלתי כזאת: רשום במפורש במקום שאין ערוב, וכיום בכל מקום כמעט יש ערוב. אז מה מתבאר מכאן שבמקום שיש ערוב מותר? אז בעצם כמעט שום דבר אינו מוקצה על הסברה ההלכתית. אשמח לקבל הסבר מעמיק ולדעת בנוסף איך מוקצה"מחמת גופו" מתחבר להגדרה של מוקצה.

שאלת חכם חצי תשובה. כפי שציינת בשאלתך, מובאות מספר סיבות לאיסור מוקצה. הראב"ד ציין את הסיבה שהזכרת מצד שמא יבוא לטלטל ברשות הרבים, והרמב"ם הזכיר 3 סיבות נוספות, והן: 1. שלא יהא אדם מתעסק בהזזת דברים בביתו, היות והוא ישב ובטל ביום השבת, ויתבטל טעם השביתה בשבת. 2. שלא יבוא לידי איסור אם יתעסק בכלי שמלאכתו לאיסור. 3. היות ויש אנשים שבטלים בכל ימות השבוע, אם לא יהיה להם איסור מוקצה, לא יהיה הבדל מבחינתם בין יום השבת לשאר ימות השבוע. הטעמים הנוספים המוזכרים תקפים ושייכים בכל מצב, גם במקום שיש בו עירוב. מלבד זאת, כאשר חכמים קובעים גדר הלכתי מפני סיבה מסוימת, הגדר הוא גורף, וגם במקום בו הסיבה המסוימת אינה שייכת, הגדר עדיין קיים. חילוקים והיתרים במקומות שונים ובמצבים שונים עלולים לבטל את כל הגדר מיסודו. הטעמים הנוספים מסבירים גם את יסוד האיסור של מוקצה מחמת גופו. הרב עזרא כהן