לפני כשנתים אירע מקרה מזעזע שילדה שיחקה בגפרורים והאש אחזה בה ואחיה צעק לעברה שתוריד את החצאית. הילדה סירבה בטענה שזה לא צנוע . הילדה נשרפה למוות. חבר שלי שהנו ת"ח ומחנך טוען שהמעשה היה שטותי וטעות מהיסוד, ויש לספר זאת לתלמידם ולומר להם שהילדה טעתה בגדול. מנגד אני טענתי, שבודאי שהבת טעתה אך מסיפור זה אפשר לללמוד מסר גדול על מעלת הצניעות ולומר שהילדה טעתה לא שייך כי זה פוגם וממעיט את מעשה הגבורה של הילדה. מה דעת הרב בנושא האם סיפור זה חיובי או שלילי?

אכן ההלכה אומרת שאם אדם רואה אשה טובעת בנהר והוא מסיבות של חסידות וצניעות לא מציל אותה זו חסידות של שטות. והוא עבר עבירה של "לא תעמוד על דם רעך". וגם אדם עצמו אסור לו מסיבות של צניעות לסכן את נפשו. זו צניעות שלא במקומה. אמנם כוונתה היתה לטובה אך היא טעתה בדבר מצוה. התכוונה לעשות מצוה אך עשתה עבירה.